מהי הסיבה לאנטישמיות?

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". ידועה המחלוקת בגמרא – מדובר במלך חדש שלא הכיר את יוסף, או זהו אותו המלך רק שנתחדשו גזרותיו. אולי ההבדל רומז לסיבה לגרימת הגזרות החדשות על העם היהודי? כלומר, דעה אחת טוענת שיש סיבה לאנטישמיות ודעה שניה טוענת שאין לאנטישמיות סיבה. נוהגים לומר שאין באמת בעולם תופעה בלא סיבה. האם אנטישמיות היא תופעה יוצאת דופן?

לפני מספר שבועות שאלתי מה הייתה הסיבה שהיוונים גזרו גזירות דתיות על היהודים? שכן היוונים אחזו באמונה פוליתאיסטית ולא היו ידועים על מקרים אחרים של כפייה דתית מצד יוונים בארצות שתחת כיבושם. בעקבות ספר המכבים ניסינו לטעון שהגורם לצעד חריג זה מצד היוונים הוא מלחמת היהודים. המלחמה בין המתייוונים למתנגדים היא שאילצה את היוונים, בסיוע ובהמלצת יהודים מתייוונים, לגזור גזרות דתיות – ולא להפך. במילים אחרות, חוסר הכבוד בין האחד לשני ואי קבלת האחר כפי שבחר לחיות – הם שהובילו להידרדרות רוחנית ופיזית ואף לשנאת היהודים.

בעניין זה קיבלתי התייחסות מידידי גדעון אדמנית. להלן חלק מדבריו: "..אוסיף כמה דיוקים ברשותך: א. השערתך ביחס לכך שמרד המקבים הוא שקדם לגזרות הדת.. הינה מעניינת, אך אינה מתיישבת עם המתואר בספר מקבים א ומקבים ב (המהימנים יותר מבחינה היסטוריוגרפית!). מהם עולה… לאחר כארבע שנות מלחמה של אנטיוכוס 4 נגד ממלכת תלמי במצרים הוא הגיע לירושלים (בערך ב- 169 לפנה"ס) וביצע שם טבח נורא של רבבות (!) יהודים (כנראה על רקע שמועה כביכול שקרית, שזממו למרוד במלכותו)… באשר לשאלה כיצד מתיישבת מדיניות זו עם ה'פלורליזם' הפוליתאיסטי? לענ"ד התשובה היא: 1. במסגרת ארצות כבושות.. בניגוד ליוון או למקדוניה שכנתה, ספק רב האם אכן שררה אווירה סובלנית לאורך זמן. נ"ל שחלק מהמלכים הסלובקים (ואולי אף רובם) היו בהחלט סובלניים (ואף השתתפו במימון עבודת המקדש!) אך חלקם בנסיבות מסיימות נהגו ברודנות. 2. נ"ל שמשעה שליוונים היה חשוב להשליט את ההלניזם בכל הארצות היו מוכנים לקבל זאת, אך מגמה זו התקבלה בהתנגדות חזקה בגרעין הקשה והנאמן למסורת אבות ביהודה.

"מעניין שלא רק ביתא ישראל לא נהגו לחוג את חנוכה. מדהים לגלות שרבי מחבר המשנה לא הקדיש מסכת ואפילו משנה אחת (!) להלכות חנוכה, למרות שברור שזה היה חג מקובל כבר דורות לפניו, שהרי נזכר ב'מגילת תענית' – הספר היחיד, שהגיע אלינו מחז"ל בכתב ושברור שהוא מימי בית שני… כל העיצוב ההלכתי של חג זה מצוי, באופן אגבי, בפרק במה מדליקין בבבלי שבת – כלומר כ-100 שנה אחרי רבי וכ-400 שנה אחרי המקבים (!). נ"ל שרבי, כמי שהיה בקשר חיוני עם השלטון  הרומאי, וכמי ששמע מן הסתם על המחיר הכבד מנשוא של שתי מרידות קודמות, חשש מטיפוח ועידוד רצון מחודש למרוד ולכן 'החביא' חג זה, אך כאמור עם ישראל 'לא הסכים' לוותר עליו".

לכאורה, מהמידע החשוב שמספק לנו אדמנית קשה להכריע מה באמת הייתה הסיבה לגזרות היוונים על היהודים. אדמנית מצביע על כך שרבי יהודה הנשיא שהיה בקשר חיוני וקרוב עם השלטון הרומאי חשש מטיפוח ועידוד רצון מחודש למרוד. ליהודה הנשיא היה אכפת מה חושבים הגויים על היהודים ומה היהודים חושבים על הגויים, ומתוך כך הצליח למצוא שפה משותפת להמשך יחסים תקינים בין עם ישראל לשלטון הרומאי.

אם נחזור לשאלתנו, מה זה משנה אם פרעה היה חדש ממש או שרק חידש גזרותיו? הסיבה היא "אשר לא ידע את יוסף". רבי יהודה הנשיא ידע לדבר שתי שפות – את השפה הכללית של העמים ואת השפה הפרטיקולרית היהודית. יוסף, כמי שגדל במצרים, ידע הן את שפת המצרים והן את שפת היהודים.

ציינתי בעבר שמנהגי הכשרות בקרב יהודי אתיופיה, כמו גם מנהגי הטומאה והטהרה העצימו את הסולידריות הרבה שהתקיימה בין האחד לשני. למשל, למרות שיהודי אתיופיה עמדו בדבקות על המנהג שאין לבוא במגע עם הגויים, הם דאגו להזמין את שכניהם הנוצרים לכל האירועים, גם אם ישבו בנפרד. מנהג זה מלמדנו שמנהגיהם הדתיים היו מעוגנים על יסוד מוסרי, לפיו כולם שווים לפני הקב"ה. השפה הדתית של יהודי אתיופיה לא דחקה את השפה המוסרית הכללית.

אני לא מתיימר לספק תשובה חד משמעית לשאלת הסיבה לאנטישמיות, אבל אני רואה את תופעת האנטישמיות, תופעות שנאה שבתוך היהודים, בעיקר בין חילוניים ודתיים. הדתיים אינם יכולים לאכול עם הלא דתיים, הם אינם יכולים לנהל עסק ביחד או לגור ביחד, לא יכולים להינשא זה לזה, ולא רק. אפילו בתוך הקבוצות הדתיות ישנה היררכיה על פי הגדרות. על כולנו לעשות חשבון נפש. וככל הנראה אין בעולם תופעה בלא סיבה. דור אשר לא ידע את יוסף זה לא רק המצרים אלא גם הישראלים. נראה שכולנו שכחנו את השפה של יוסף הצדיק. באתיופיה ידענו להשתמש בשפתו של יוסף הצדיק; השפה הפרטיקולרית מעולם לא דחקה את השפה האוניברסלית.

(שמות תשפ"ג)