"ואני ערל שפתים"?

הרב בנימין זאב מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות"

בדו שיח המעניין בין הקב"ה למשה אנו מוצאים את הקב"ה מצווה למשה: "בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו". לעומתו טוען משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה"? על הטענה הזו לא מצינו תשובה אלא ציווי חדש מעין הישן: "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". רש"י אמנם מסביר שהקב"ה הוסיף את אהרון לחבור אל משה כדי שלא ירגיש את חסרונו כ"ערל שפתים", אך עדיין הדבר תמוה, מדוע אם כן נשלח משה מלכתחילה אל העם לבדו, וכי הקב"ה לא ידע שהעם לא ישמע אל משה עקב חסרונו זה? הדבר תמוה עוד יותר כי לכאורה זו לא הייתה הסיבה ל"אי שמיעתם אל משה" שהרי נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" ולאו דווקא מחמת ערלות השפתיים… לאחר הציווי האחרון מוסיף רש"י עוד משפט: "ויצום – צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם" – דבר המתקשר אמנם עם עניין "קוצר הרוח" ולא עם "ערלות השפתיים"… מה עומד איפוא מאחרי הדברים?
כבר הבאנו במאמר הקודם את הנאמר בראש הפרשה: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" – מוסיף רש"י שם מילים ללא הסבר ברור: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב – אל האבות", מה פשר תוספת זו של רש"י? והביאור שהבאנו היה כי הקדוש ברוך הוא אינו מחלק מתנות "חינם", והתנאי שה"שידוך" בין האבות ובין הבנים אמנם יעלה יפה הוא בהליכתם הברורה של הבנים בדרכי האבות. עם ישראל נדרש להוכיח את אמונתו ודבקותו במסורת האבות והאמונה – או אז מייד נאמר "וישמע א-להים את נאקתם ויזכור א-להים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב: וירא א-להים… וידע א-להים", מה ידע ה'? שהברית ההיסטורית עם אברהם –אכן הוכיחה את עצמה והגיעה זמנה להתממש. לזאת רומז רש"י בהדגישו את הברית עם אברהם יצחק ויעקב כברית בין אבות לבנים. אך הדברים עמוקים אף יותר.
המעיין בדוח שיח הזה מתחילת הפרשה למד על הביקורת המוסווית המופנית כלפי משה שאמר "למה הרעותה לעם הזה" ולא השכיל לעמוד במדרגה גבוהה של אמונה כאברהם יצחק יעקב אשר הקב"ה למרות הבטחותיו החוזרות והנשנות לתת להם את ארץ ישראל ולמרות שהבטחות אלו לא קויימו עדיין מעולם – לא הרהרו אחרי מידותיו של הקב"ה. אולם יתכן כי כאן מונח שורש הדיון בין הקב"ה למשה. משה מבין כי עם ישראל לא שמע אליו עקב חסרון האמונה שלהם דהיינו בשפה שלנו מעין "קצר בתקשורת" – אין עם מי לדבר: הם לא מבינים אותי ואני לא מבין אותם. הם בדרגה שונה ובענוותו "מפיל" את זה משה על עצמו: "ואני ערל שפתיים". הקב"ה לעומתו מסביר לו כי הדבר אינו כך וכי הסיבה האמיתית היא משום "קוצר רוח ועבודה קשה" – עם ישראל למרות אמונתו החזקה וזעקתו ונאקתו שהייתה כלפי מעלה – איננו מסוגל במצב הזה להגיע לדרגה הגבוהה של האמונה שהייתה בזמן אברהם, והראיה לכך, מחזק הקב"ה את טענתו, היא משה גופא, האם הוא עצמו יכול לעמוד באמונה גבוהה זו של האבות? לא. מפני המצב השונה. לפיכך, מייד לאחר שהקב"ה מצרף את אהרון להרכב המנהל את המו"מ עם פרעה – מוסיף רש"י "ויצום – צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם" כי אכן זו הדרך היחידה למשה לתקשר עם בני ישראל: בנחת תוך הבנת מצבם. זוהי התשובה האמיתית לטענת משה.
(וארא תשע)