יתרו שמע ובא

מאת אהרן שלומוף

יתרו שמע ובא
מתוך חמישים וארבע פרשיות התורה, יש רק חמש פרשיות הנקראות על שם אישים: נח, יתרו, קרח, בלק ופנחס.
השאלה המתבקשת היא, במה זכו חמישה אישים אלה שתקרא פרשה על שמם? אפילו שלושת האבות לא זכו לכך.
השאלה מתחדדת יותר לאורך העובדה שגם שה רבנו, גדול הנביאים, נותן התורה ומנהיג האומה, לא זכה שתקרא פרשה על שמו. במה עולה יתרו על משה שזכה שתקרא פרשה הכוללת את עשרת הדברות על שמו?
אנו למדים מן המקרא ומהמדרש שיתרו היה כהן- מדין, כומר לעבודה זרה. ובנוסף לכך, שימש יתרו כאחד משלושת יועציו של פרעה מלך מצרים (איוב ובלעם היו השניים האחרים). המדרש מספר שכאשר הביאו לדיון את עניין "כל הבן היילוד- היאורה יתשליכוהו" ו"אם בן הוא והמיתם אותו". יתרו היה זה שהסתייג לחלוטין מגזירה זו ופרש. איוב שנמנע מלהביע דעה, התייסר בייסורים נוראים כמסופר בספר איוב. בלעם הרשע יוזם גזירה זו נהרג בחרב במלחמת מדיין. ( עפ"י בבלי סוטה י"א, א').
על המילים "וישמע יתרו" מביא רש"י את שאלת המדרש: מה שמועה שמע ובא?" תשובת המדרש היא: " קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
השאלה המתבקשת היא האם: רק יתרו שמע? הרי אנו מצטטים בתפילת שחרית את הפסוק בשירת הים: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת"? נראה לי כי התשובה לשאלה זו היא: יתרו שמע ובא. ואילו האחרים שמעו ורגזו או ברחו מרוב פחד. האומות האחרות לא הסיקו את המסקנה המתבקשת מניסי יציאת מצרים. רק יתרו הסיק את המסקנה ואמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים". המדרש מספר גם שיתרו "לא הניח עבודת כוכבים שלא עבד אותה". קודם ששמע את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל. אך מששמע זאת יתרו (שהיה בן 115, ע"פ המסורת) עמד והכריז בפני תלמידיו ושומעי- לקחו שכל מה שלימדם עד כה. היה הכל הבל וריק. הוא נטש לחלוטין את המשרות הממלכתיות של יועץ המלך וכהן- מדיין והצטרף למחנה ישראל ללא קבלת תמורה הולמת.
אמנם, יתרו לא הגיע לדרגתו של נעמן, תלמיד אלישע, שאמר "הנה ידעתי כי אין אלוקים בכל הארץ כי אם בישראל" (מלכים ב',ה' ט"ו) וגם לא לדרגתה של רחב שציינה: "ה' אלוקיכם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב', י"א) אך יתרו היה זה שפרץ דרך לחזרה בתשובה בהכירו שאלוקינו גדול מכל האלוקים. לפיכך זכה יתרו ופרשה זו נקראה על שמו. המדרש (ילקוט שמעוני ב' קס"ט ומקורות נוספים) מדגישים את חביבותו של יתרו בפני המקום בציינו את את שבעת שמותיו של יתרו:
1. יתר, בגלל הוספת פרשה בתורה בגללו ("ואתה תחזה מכל העמים")
2. יתרו, שנאים מעשיו ("שיתר במעשים טובים" לפי לשון המכילתא)
3. חובב, שהוא חביב בפני המקום.
4. חבר, בן (או חבר) למקום.
5. רעואל, רע (חבר) למקום.
6. פוטיאל, על שם ששפט את כל העבודות, או בגלל שה' האיר לו את הדרך לתשובה.
7. קיני, כי קנה לעצמו את עולם הבא.
ואולי מותר לחדש ששמו העיקר בו הוא מוזכר בפרשתנו, יתרו, ראוי לו כי הכיר יתרון אלוקי ישראל על פני אלוהים אחרים.
אין זה מפתיע שעצת יתרו "ואתה תחזה" עוסקת בניהול דרכי ההתדיינות והמשפט בעם. יתרו עמד על מהותו וייחודו של אלוקי ישראל, אלוקי הצדק והמשפט, הוא הבין שתפקידו של עם ישראל לחקות במעשיו את מהות ה', ככתוב בתורת משה: "צדק צדק תרדוף".
(יתרו תשע)