ד"ר יצחק קניגסברגחטא העגל הוא החטא החמור ביותר של עם ישראל! זאת התשובה שנקבל מרוב הנשאלים, אילו נערך סקר על דירוג חטאי בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר. לא רק הנסקרים רואים זאת כך. התורה מתארת את הפעולות שלבטח גרמו למשברים בעם בעקבות חטא העגל. משה שבר את הלוחות: "וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחות וישבר אותם תחת ההר" (שמות לב', יט'). הבכורים הוחלפו בלויים בעבודת המשכן עקב החטא: "ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל" (במדבר ג',יב'). חז"ל ייחסו חלק מטעמי מצוות התורה לחטא העגל: הכהן הגדול לובש בגדי לבן בהיכנסו לקודש הקודשים, או בהקריבו את פר החטאת, הבא לכפר על עוונות בני ישראל ביום הכיפורים. הוא אינו לובש בגדי כהונה המעוטרים בזהב, המזכירים את עגל הזהב: "כי אין קטגור נעשה סנגור". מאותה סיבה, אין משתמשים בשופר העשוי מקרן פר או פרה, בתקיעות בראש השנה – יום הדין. מצוות פרה אדומה, הבאה לטהר את הנפש שנטמאה למת, מכפרת גם על חטא העגל בבחינת:"תבוא האם ותקנח את צואת בנה". חטא העגל נתפס לאורך הדורות כטראומה לאומית. האומנם אלו פני הדברים? מדוע מתקבל הרושם שזהו החטא הכבד ביותר?
כדי לענות על שאלות אלה, עלינו לסקור את מועד התרחשות חטא העגל, ביחס למועדי שאר חטאי בני ישראל במדבר, לעשות השוואה במספר ההרוגים בכל חטא, וכן למצוא את המייחד את חטא העגל ביחס לשאר החטאים.
בני ישראל ניסו את ה' במדבר בהזדמנויות שונות, כפי שהקב"ה מעיד: "וינסוני זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי"
(במדבר כד',יב') . ניסיונות – חטאים אלה מתחלקים לשתי קבוצות. לקבוצה הראשונה יש לייחס את החטאים המתוארים בפרשת "בשלח", שנעשו לפני מתן תורה. לקבוצה השנייה יש לייחס את החטאים המתוארים לאורך ספר במדבר, שנעשו לאחר מתן תורה. תלונות בני ישראל על הים, בראותם את מצרים רודפים אחריהם, המריבה במדבר סין, על העדר אוכל וריב העם עם משה ברפידים ובמרה על העדר מים, שהיו מלווים בביטויים קשים: "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים", "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר", "היש ה' בקרבנו אם אין" (שמות יד'-יז'), שייכים לקבוצה הראשונה. חטא המתאוננים, שהתאוו לאכול בשר בתבערה ובקברות התאווה, חטא המרגלים, שבו ביקשו בני ישראל לא להיכנס לארץ המובטחת, פרשת קורח ועדתו, שבה הם השיגו על קביעת ה', בדבר מנהיגותו של משה וכהונתם של אהרן ובניו, והצמדות ישראל לבעל פעור בשיטים, שייכים לקבוצה השנייה. על חטאי הקבוצה הראשונה הקב"ה לא העניש את בני ישראל. הם עדיין לא קיבלו את התורה, לא התחייבו במצוות, ולכן לא היו ברי עונשין. חטאי הקבוצה השנייה נעשו לאחר מתן תורה ולימוד מצוותיה. בברית שנכרתה בין הקב"ה לעם ישראל, הם התחייבו ב"נעשה ונשמע" לקיים את מצוות התורה. הפרת ההתחייבות, הביאה עליהם את העונשים הכבדים שהושתו עליהם: כעשרים אלף ניגפו במחלוקת קורח ועדתו, עשרים וארבעה אלף מתו בהצמדות ישראל לבעל פעור, כשש מאות אלף סיימו את חייהם לאורך ארבעים שנות נדודים במדבר, לאחר חטא המרגלים, ועוד כמה אלפים שנספו בחטא המתאוננים.
חטא העגל נופל בין שתי הקבוצות. מצד אחד, בני ישראל חטאו בעגל אחרי מעמד הר סיני, שבו הם קיבלו את עשרת הדברות, והם שמעו מפי הגבורה את הציוויים: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (שמות כ',ב'-ג'). מצד שני, הם עדיין לא קיבלו את כל המצוות, וגם את עשרת הדברות הם רק שמעו, ועדיין לא הפנימו את המסר שלהם בבחינת: "למדה את בני ישראל שימה בפיהם". משה אמור היה להנחיל להם תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, על כל המשתמע מכך, רק אחרי רדתו מההר. ניתן לאפיין את התקופה שבין מעמד הר סיני לקבלת הלוחות, כשלב האירוסין בין בני ישראל לקב"ה. בתקופה קריטית זאת, הם חטאו בעגל הזהב. הקידושין היו צריכים להתקיים עם קבלת הלוחות. מספר הנפגעים בחטא העגל היה נמוך (שלושת אלפים ), יחסית למספר הנפגעים בחטאים מהקבוצה השנייה. חטא העגל היה ייחודי בעיתוי שלו.
מהות חטא העגל ייחודי אף הוא, ביחס לחטאים האחרים. חלק מחטאי בני ישראל בא על רקע מחסור במזון ומים
(מדבר סין, רפידים, מרה, קברות התאוה), חלק אחר בא בשל פחד מהאויב ( על הים כשמצרים רדפו אחריהם, ובחטא המרגלים באי רצונם להיכנס לארץ עקב הפחד מבני הענק),חלק נוסף בא על רקע של מאבקי כוח ושלטון (קרח ועדתו), וחלק על רקע של הוללות ופריצות ( בשיטים עם בנות מואב ומדין). את המניעים לחטאים אלה, ניתן להבין במונחים של התקופה הפוסט אלילית. את המניעים של חטא העגל, קשה להבין במונחים של התקופה הזאת. כיצד הולך עם שלם שבי אחר הרעיון, שעגל מעשה ידי אדם מהווה תחליף למנהיג בשר ודם, שבושש לרדת מההר!? האבסורד במניעי חטא העגל, הפך חטא זה כחמור שבחטאי בני ישראל במדבר, והפכה לטראומה לאומית בעיני רבים וטובים, ביחס לחטאים אחרים שנעשו במדבר.
ר' יהודה הלוי בספר "הכוזרי", אבן עזרא, הרמב"ן ואחרים לא רואים בחטא העגל, חטא של עבודה זרה. בני ישראל התכוונו לעבוד את ה' באמצאות העגל: "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" . המתווך בין הקב"ה לבין בני ישראל נעלם, והיה צורך למצוא לו תחליף להמשך הקשר עם ה'. כוונותיהם היו רצויות אך לא מעשיהם. פרשנים אלה בחנו את המניעים שהביאו לחטא העגל, מנקודת המבט של בני ישראל שיצאו ממצרים, שבה עבדו לעגל כחלק מהתרבות המצרית, והיו תחת השפעתה, ולא מנקודת מבט התקופה הפוסט אלילית, כפי שרואים זאת משתתפי הסקר על חטאי בני ישראל במדבר.
את תגובת ה': "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם", אפשר לפרש שהכוונה היא למשתתפי טקסי הריקודים ומגישי הקרבנות לעגל, ולא לכלל ישראל. את העונש ביצעו בני לוי כשהרגו את שלושת אלפי מארגני חטא העגל.
הטראומה הלאומית נגרמה בשל אופי חטא העגל ולא בשל חומרתו.
(כי תשא תשע)
