הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)פרשות תרומה ותצוה מביאות תיאור מפורט ומדוקדק של הציווי על בנין המשכן. לימים ישמש ציווי זה בנין אב למצוות בניית המקדש העתידי. כך פתח הרמב"ם את הלכות בית הבחירה שלו, החלק הראשון מספר העבודה, מתוך משנה תורה (הלכות בית הבחירה א, א):
"מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה. שנאמר: 'ועשו לי מקדש'. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה, שנאמר: 'כי לא באתם עד עתה וגו' ' ".
דברים אלה של הרמב"ם, על אף שם פשוטים וברורים לכאורה, מעוררים פליאה גדולה, לנוכח דבריו של רבינו בתחילת הלכות מלכים ומלחמות. כך כתב שם (הלכות א-ב):
"שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר 'שום תשים עליך מלך', ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר 'תמחה את זכר עמלק', ולבנות בית הבחירה שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'.
"מנוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר 'אותי שלח ה' למשחך למלך […] עתה לך והכיתה את עמלק'. והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל איביו ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים' ".
מקריאת שני מקורות אלה מתבקשת השאלה מדוע הביא רבינו בהלכות מלכים מקור שונה לחיוב במצוות בנין המקדש ('לשכנו תדרשו') מאשר זה שהביא בהלכות בית הבחירה? דומה שההסבר לכך נעוץ הן בהבנת המקורות מהם דלה הרמב"ם את הלכותיו, והן מקריאה מדוקדקת יותר בלשונו. המקור לדברי הרמב"ם בהל' מלכים הוא ברייתא ממסכת סנהדרין כ, ב:
"תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה […] ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה. כשהוא אומר 'והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' ', הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר 'ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב', וכתיב 'ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו' ' ".
הרמב"ם שינה מלשון התלמוד. ראשית, הוא הוסיף את הפסוקים המתארים את מקור הציווי של כל מצוה ומצוה, פירוט שלא הופיע בדברי התלמוד.
דומה שהדרך הנכונה להתמודד עם קושי זה נעוצה בהבנת לשונו הזהב של הרמב"ם עצמו. הרמב"ם לא יכול להביא בהלכות מלכים את המקור "ועשו לי מקדש", שהרי פסוק זה אין לו דבר עם הציווי לבנות את בית הבחירה לאחר הכניסה לארץ, מינוי המלך והכרתת זרע עמלק. שכן, פסוק זה נאמר בשנה הראשונה לשהותם של ישראל במדבר, ולא הוכנסה לתוכו מגבלת זמן כלשהי. מנגד, ביחס לפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה", מפורש במקומו שמשמעותו היא רק לאחר הכניסה לארץ, והוא מציג את עבודת ה' כניגוד לעבודת האלילים של יושבי הארץ הקדומים (דברים יב,א-ה):
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ […] אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם […] לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַידֹוָד אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה".
בציווי זה יש נימה חדשה, ערך מוסף על פני עבודת המשכן במדבר, כי הוא מבטא עבודה המיוחדת לארץ, כהנגדה בולטת לאלילות שרווחה בה עד אז. לכן, בהלכות מלכים, כאשר הרמב"ם מתאר את המצוות לבנות בית רק אחרי הכניסה לארץ, מינוי המלך והכרתת זרעו של עמלק, קובע הרמב"ם שמצוות הבנין נלמדת מהפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
עם זאת, הבעיה נותרה בעינה. מדוע, אם כן, מביא הרמב"ם ציווי אחר בתחילת הלכות בית הבחירה? אם באמת המצוה מתקיימת רק לאחר הכניסה לארץ, מדוע בכלל ציווה הקב"ה על עם ישראל לעשות לו מקדש במדבר? ומה כל זה אומר על המשכן שעשה משה רבינו? מה היה מעמדו ההלכתי, לשם מה הוא נועד, והאם קיימו בו ישראל מצווה?
על שאלות אלה ניתן ב"ה מענה בשבת הבאה.
(תרומה תשעא)
