לדמותו של אהליאב בן אחיסמך

הדמות שמזוהה יותר מכל עם עשיית המשכן, בצד משה רבינו ע"ה, היא זו של בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. בצלאל, שזכה לכך שבית ספר הגבוה הראשון לאמנות בתולדות העם היהודי ייקרא על שמו, הוא האמן האולטימטיבי, פועל ויוצר באופן עצמאי, ומכוון בכך לדעת עליון, ממש שלמות אסתטית ורוחנית. אולם, עוזרו והמשמש על ידיו, אהליאב, לא זכה לאותן התייחסויות מרגשות, והוא לא נתפס בעיני הרבים כדמות כה דגולה ורבת הוד. ננסה בשורות אלה לתקן רושם זה.
רש"י מתייחס למוצאו השבטי של אהליאב, ובכך ממקם אותו בתחתית סולם המעמדות הישראלי (שמות לה, לד):"משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב לד, יט) 'ולא נכר שוע לפני דל' " (וראה שמות רבה מ, ד).
אמנם, אי אפשר להמעיט בערכו של לימוד זה, אולם יש לשים לב שרש"י לא אומר כלום על אהליאב עצמו, אלא רק על משפחתו. האמנם נגזר על אהליאב להמשיך ולהסתופף בצל שבטו, או בצלו של בצלאל, בלא שנדע דבר וחצי דבר על תכונותיו ותרומתו לבנין המשכן (וראה דברי רש"י על ויקרא כד, יא)?
אכן, ר' אברהם אבן עזרא מגלה שבצלאל ואהליאב היו שניהם ברמה אמנותית גבוהה מאוד, וגם חינוכית (בפירושו הארוך על אתר): "והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות, גם להורות לאחֵר בחכמה, על כן אמר על שניהם 'עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות' (שמות לה לה)". עם זאת, לעיל בפירושו לשמות לא, ו קבע ראב"ע על אהליאב ביחס לבצלאל: "כמוהו במלאכות, ולא בחכמת מלאכת חרש".
מי שנותן כיוון מהותי יותר לתפקידו של אהליאב הוא המלבי"ם, שהסביר שלאהליאב היה תפקיד חשוב בהסברת דברי בצלאל לכל האמנים והאומנים:
"שלפעמים תחול השפע הא-להית על איש אחד להחכים או להשרות רוח נבואה עליו לבדו, ולפעמים תתרבה השפע כ"כ עד שיהיה הוא הצינור להשפיע שפע זו לזולתו, כמ"ש (שמואל א, ג) 'ויוסף ה' להראה בשלה כי נגלה ה' אל שמואל בשלו', ויאמר שהשפיע עליו שפע החכמה מדליה מי מלא, עד שיעבור ממנו אל אהליאב המוכן לזה ביותר, ואח"כ יפיץ המעין ויתרבו פלגיו עד שיעבור לרבים, כי בלב כל חכם לב נתתי חכמה".
ביאור מופלא נוסף למעלתו של אהליאב ולחשיבותו מצוי אצל ר' מרדכי הכהן, מקובל צפתי מתלמידי האר"י, בפירושו לתורה "שפתי כהן" (שמות לח, כא):
"ודע והבן שהאומנים היו ארבעה וכל אחד עשה כפי מדריגתו: 1. כל איש חכם לב העושים במלאכה עשו בבחינת העשיה, 2. ואהליאב עשה בבחינת היצירה, 3. ובצלאל בבחינת הבריאה, 4. ומשה בבחינת האצילות כפי הכוונה […] וכן וכל חכם לב עשו בבחינת הגוף, ואהליאב בבחינת הנפש, ובצלאל בבחינת הרוח, ומשה בבחינת הנשמה, עליהם אמר הנביא (ישעיה מ"ג, ז') כל הנקרא בשמי, זה משה שקרא שם על כל דבר ודבר וחתמו בשם ה' […] ולכבודי בראתיו זה בצלאל, שלא נברא אלא לעשות המשכן ועשאו בבחינת הבריאה, יצרתיו זה אהליאב שעשאו בבחינת היצירה, אף עשיתיו זה כל איש חכם לב שעשאו בבחינת העשיה".
אם כן, לפי ר"מ הכהן בכדי להוריד את המשכן לקרקע המציאות, להפוך אותו מיצירה מופשטת ונשגבת למציאות ממשית, יש צורך בהדרגה. משה רבינו היה אמן בנשמתו, אך לא במעשה ידיו. הוא הבין את המהות הרוחנית של המשכן, ואף העניק לו חיות וכח. בכך הוא מקביל לעולם האצילות. בצלאל היה הופך את היסודות הרוחניים הנשגבים (שהם בבחינת "איִן", אינם מצויים עדיין בעולם הזה) לממשות, בורא יש מאין. אולם, מעשה ידיו של בצלאל לא היו לבושים עדיין בכל המעטפת המתאימה מבחינת העולם הזה, שצריך לראות פאר והדר מוחשיים. אהליאב עידן ועיצב את רעיונותיו המופשטים יחסית בעולם החומר של בצלאל, ונתן להם צורה ותבנית מפוארים שמבטאים יותר מכל את מהותם הרוחנית, כפי שזו הוענקה לעם בידי משה רבינו ובצלאל. לבסוף, את מלאכת ההתאמה במרחב האסתטי המשכני, ואת הביצוע הסופי, העניקו צבא של חכמי לב, העושים במלאכה, מבצעים אותה הלכה למעשה.
משלים את התמונה ר' אפרים מלונטשיץ, מחבר הכלי יקר על התורה, בביאור נאה לשמו של אהליאב (שמות לה, לד):
"שנקרא כך על שם כי הוא יבנה אהל מועד לאבינו שבשמים, ועל שם זה נקרא בשם אהליאב, בן אחיסמך. כי שם מקום סמיכות האחים, דהיינו השכינה עם ישראל. כמ"ש (תהלים קכב, ח) 'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך'. וכתיב (שיר ה, ב) 'אחותי רעיתי' […] ורמז ביהודה ודן לשני שמותיו יתברך ה'-א-להים. שם של רחמים ושל דין, אשר שתף הקב"ה ברוך הוא וברא בהם העולם. כך משכן זה, העשוי על תמונת כל העולמות, נעשה על ידי יהודה, אשר כל השם של רחמים כלול בשמו, ועל ידי דן, המורה על מדת הדין […] וסוד זה נכון וברור".
(ויקהל תשעא)