המקום אשר יבחר ה'

עם ישראל, מיד אחרי טיבוע מצרים בים סוף, מתחיל את הדרך הארוכה ארצה. אחת החניות הראשונות, מיד אחרי מדבר סין, היתה ברפידים. על פי התיאור של התורה שם, אנו למדים על חוויות קשות מאוד של העם, ובעיקר של משה. זאת על רקע מצוקת המים במקום. במענה לתלונות העם ולתפילת משה מורה הקב"ה למשה רבינו ע"ה להכות בצור, וממנו יצאו המים. כך מסכמת התורה (שמות יז, ז):
"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". על פסוק זה מובאת דרשה מופלאה במכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויסע פרשה ו:
"ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ר' יהושע אומר: משה קראו מסה ומריבה, שנאמר 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה'. רבי אלעזר המודעי אומר: המקום קראו מסה ומריבה, שנאמר 'ויקרא שם המקום מסה ומריבה', מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום".
המחלוקת העקרונית בין ר' יהושע לר' אלעזר המודעי מובנת, האם צריך לקרוא "ויקרא שֵם המקום", או שמא ניתן לדרוש גם ולקרוא "ויקרא שָם", באותו מעמד "המקום" קרא לו מסה ומריבה. אולם, מה כוונתו של ר' אלעזר המודעי, לפיה בית הדין הגדול קרוי מקום?
המכילתא דרשב"י מביאה מסורת מקבילה, אולם שם, מצויה בתוספת למלים "בית הדין הגדול" הסיומת "ב"ה" – "ברוך הוא". מכאן הסיק ר' דוד צבי הופמן, שפירסם את המכילתא דרשב"י לראשונה, שהכוונה היא לבית דינו של בורא עולם, ולא לבית הדין הגדול שמצוי בירושלים. כך כתב: "ב״ד של מעלה, ונקרא מקום מפני שהוא מכוון כנגד מקדש של מטה, שנקרא מקום, כמו שנאמר (דברים יז, ח) 'וקמת ועלית אל המקום' ".
אם כן, לפי הסברו של הרד"צ הופמן, בית הדין של מעלה, שמצוי מעל ומכוון כנגד בית הדין של מטה, קרוי מקום. המקום הממשי, לכאורה, המקורי, הוא דווקא כאן, בבית המקדש, בבית הדין הגדול שמצוי בלשכת הגזית. כנגדו בית הדין של מעלה הוא "גם" מקום.
פירוש אחר, ריאלי יותר, מצוי בפירוש קו המדה על המכילתא דר' ישמעאל (מאת ר' אפרים זאב גרבוז):
"פירוש כיון דשם מקום הוא כינוי על השכינה כביכול לפיכך מהאי טעמא גם בית דין הגדול נקרא מקום כדכתיב 'וקמת ועלית אל המקום', על שם שהשכינה שורה שם, כדכתיב 'א-להים נצב בעדת א-ל', וכתיב 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה׳ ' ".
על אף שקשה לבנות על שינויי גירסה כה דקים בין שני מקורות תנאיים קדומים, מכל מקום ניכר כאן שינוי מהותי בהבנה בין שתי המכילתות, זו של ר' ישמעאל וזו של רשב"י, מבית מדרשו של ר' עקיבא.
בעוד במכילתא דר' ישמעאל עיקר המקום הוא בשמים, על שם השכינה, ובית הדין הגדול קרוי על שם השכינה ששוררת במקום המקדש, הרי שבמכילתא דרשב"י המציאות היא הפוכה – המקום האמיתי מצוי כאן, ואילו בית דינו של בורא עולם הוא ההשתקפות שלו, בעליונים.
המתבונן יראה שלמחלוקת מסוג זה השלכות מרתקות על כוחם של חכמים שדנים ופועלים בבית הדין הגדול, שְיִכּון במהרה בימינו. האם הם זוכים להשראה, כר' ישמעאל, או אף מספקים השראה כלפי שמיא, כביכול, כרשב"י.
יתכן שדבריו הנשגבים של ר' אלעזר המודעי עשויים לתת בידינו כלים לפרש את הירושלמי הידוע על אודות התנהגותו בזמן המצור על ביתר (תענית ד, ה): "והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: 'רבון העולמים, אל תשב בדין היום. אל תשב בדין היום' ".
האם יתכן שר' אלעזר המודעי סבר שבידו להכריע על הדין הא-להי? למען האמת דומה שהסיפור תומך בעמדה זו, שכן כל זמן שהתמיד בתפילתו אכן נמנע הדין הא-להי מביתר, אולם כאשר מנעו מר' אלעזר להתפלל – או אז נפלה ביתר.
מחלוקת דומה לזו שהבאנו לעיל בין ר' יהושע לר' אלעזר המודעי מופיעה במקום נוסף, ואולי ניתן ללמוד ממנה פן נוסף על דיוננו (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דעמלק פרשה ב):
" 'ויבן משה מזבח', ר' יהושע אומר: משה קראו נסי, ור' אלעזר המודעי אומר: המקום קראו נסי, שנ' 'ה' נסי'. אמר משה: הנס הזה שעשה המקום, בגיני עשאו. וכן אתה מוצא כל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו, שנ' 'ה' נסי'. צרה לישראל, כאלו צרה לפניו, שנ' 'בכל צרתם לו צר' (ישעיה סג, ט). שמחה לישראל, כאלו שמחה לפניו, שנ' 'כי שמחתי בישועתך' (שמואל א ב, א)".
גם כאן אנו מוצאים שלפי ר' אלעזר המודעי הקב"ה מתערב במציאות, ומחווה דעה על מעשיהם של ישראל. ניתן אולי לומר שלר' אלעזר המודעי הדרך בה בורא עולם רואה את המציאות היא דרך מעשיהם של ישראל. לכן, במקום של מריבה וטרוניה, הקב"ה מתערב במציאות ומכנה את המקום "מסה ומריבה", בעטיים של ישראל. במלחמת עמלק, ולאחר שהוכרעה (בין השאר) בזכות התמדתו של משה רבינו ע"ה (כדאי לראות את דברי ר"א המודעי במכילתא גם ביחס להרמת ידיו של משה), הרי שהקב"ה מתערב במציאות וקורא למזבח על שם ניסו של משה. עלה לנו שאכן, יש כאן קשר הדוק בין בורא עולם לישראל, קשר שמעמיד את ישראל במקום נשגב ביותר בהשפעתם על ההתגלות הא-להית בעולם.
(בשלח תשעב)