הבה נשיב את עטרת המחלוקת ליושנה, ונשמח מאוד כי לא כולנו סוברים את אותו הדבר
תרבות המחלוקת בישראל היא ברכה גדולה שנמצאת בתורתנו. ואכן, יש צדדים מגוונים לסוגיות רבות מספור, והמחלוקת מביאה לידי ביטוי את הצדדים השונים והמגוונים של הנושא העומד על הפרק. תורה שבעל-פה הביעה את הרעיון הזה פעמים רבות, ואף שהציטוט "שבעים פנים לתורה" אינו מופיע במקור כלשהו בעולם של חז"ל – הרעיון היסודי מופיע גם מופיע, בביטויים שונים ומגוונים. אנחנו אוהבים את המחלוקת כשהיא מבורכת, ונרתעים ממנה מאוד כשהיא מביאה מארה בכנפיה.
על תרבות הדיון הציבורית השתלט הלך רוח שעיקרו הוא הניסיון להשתיק. חלק גדול מאוד מהטיעונים הנאמרים בוויכוחים השונים אינו נוגע בנושא עצמו, כי אם בחוסר הלגיטימציה של הדובר, ועל כן בדחיית ההתייחסות הרצינית לדבריו. הדבר מתחיל בניסיונות השתקה אלימים, כגון בניסיון למנוע מנציגי ציבור שהוזמנו לדבר במקום מסוים לעשות זאת, ולהשתיק אותם בהפעלת כוח בצורות שונות. הוא ממשיך בהחרמות השונות, ובניסיון לתקוף את מי שאינו סובר כמוני על ידי פגיעה בפרנסתו, באומנותו וביכולת ההבעה שלו. התנהגות זו מעקרת מיסודה את האמונה העמוקה בשורשיותה של המחלוקת, ולמעשה הפועלים בדרכים אלה עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
גם כאשר סוף סוף מתרחש דיבור הדדי – חלק גדול מהטיעונים הם טיעוני השתקה. השכיחים בהם הם הכינויים המיסגרתיים: "ביביסט", "אנרכיסט", "בוגד", "נוכל", "מהנדס תודעה" וכדו', שלמעשה קובעים שאין מקום להתייחס לדברים שנאמרו. טיעונים אחרים הם חיפוש לאחור וסריקה של כל מה שנאמר על ידי אותו אדם, והאשמתו בצביעות, שכן במקום מסוים הוא לא אמר כך ובמקום אחר הוא לא אמר כך.
דרך אחרת של השתקה היא הצבעה על המניעים הנסתרים של האדם שעומד מולנו, כשלמעשה טוענים שאין הוא דובר אמת אלא מניפולטיבי, ואלו טוענים מבלי משים שאנחנו צדיקים ולא מניפולטיביים, ולנו אין מניעים כלשהם מלבד צדיקותנו ואמירת האמת שלנו. הצד השווה שבדרכים האלה הוא ביטול הצורך לטעון טיעון של ממש, ולהביא נימוקים וראיות לשלילה מוצדקת של הצד השני.
כלשכל אלה נוספים כינויי בוז וגנאי, ניצול טעויות והתכבדות בקלון חברו, סאטירה והקצנה, הפיכת עמדת הצד השני לקריקטורה וכדו' – אנו שומטים את הקרקע מתחת לברכה הגדולה שנמצאת בגרעינו של הוויכוח, והופכים את הכל להצגה אחת גדולה, שמטרתה הפעלת כוח ולא בירור אמת, ומשימתה היא ניצחון ולא חתירה לשפע הגדול שנולד דווקא מהמפגש הרחב עם העמדות השונות.
הבה ניגמל. הבה ננהג בדרך הכה פשוטה שלימד אותנו הלל הזקן, ומה ששנוא עלינו לא נעשה לחברינו, בלי לפגוע בעובדה היסודית שיש לנו עמדות משל עצמנו, ושאנחנו סבורים שהצד השני שוגה, טועה, או אפילו פועל במזיד בצורה לא הגונה שאנו מבקשים לתקוף. הבה נשיב את עטרת המחלוקת ליושנה, ונשמח מאוד כי לא כולנו סוברים את אותו הדבר, ואין אנו שפה אחת ודברים אחדים. בדרך זו הרבה טובה וברכה ישכנו בעולם, ונתברך גם בעולם מגוון ועשיר וגם בשלום מעצים שמטפח את השמחה שלנו האחד בשני.
(בהעלותך תשפ"ג)