הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)קריסת תוכניתה הרעה של שרת החינוך לצמצם את תקני השרות הלאומי מזמנת לנו הזדמנות לומר בקול גדול לבנות השרות הלאומי: אל ירך לבבכן מפני מניפולציות פוליטיות, ומפני ניצול רצונכן הטוב והכן לשרת בשרות הלאומי. אתן עושות את הדברים החשובים ביותר במדינת ישראל, ובתחומים רבים אף יותר מהותיים מהשרות הצבאי של הבנים.
חוסנו של עם ישראל מותנה בשני כיוונים עיקריים. זה שעוסקים בו יותר הוא העמידה בפני האיומים הרבים הסובבים אותנו מבחוץ. אויבי האומה הישראלית אינם חדלים לרגע מתוכניות להריסתנו, ואנו נאלצים להמשיך ללכת לשרת בצבא, ולמלא אחר מצוות ד' של הצלת ישראל מידי צריהם. ברם, החוסן העיקרי הוא החוסן הפנימי. חוסן זה מותנה בשאלות שונות לחלוטין – בנושאים של צדק חברתי, בשל העובדה שלא ניתן לדבר על אידיאולוגיות ועל ציונות בשעה שבני אדם רעבים ללחם; בנושאים העיקריים של חינוך, שכן לב הקיום שלנו הוא הציר היסודי של החינוך. אתן נמצאות בקו החזית של השלמת הפערים בחינוך, ושל מילוי מקומה של המדינה שלא השכילה להעניק חינוך הוגן ושווה לכל אזרחיה, ונכשלה בזה כישלון חרוץ; חוסן זה נמצא בשאלות של חסד רחמים וחמלה, והעובדה שאתן ממלאות תפקיד זה בשרות הלאומי בתחומים הרפואיים מעצבת את פני החברה שלנו, ומעניקה כוח של ממש לכל אלה שצריכים להתמודד בתוכה. כל אלה הם קיום מצוות ריבונו של עולם, ודברי הנביאים לימדו אותנו אף שאלה המצוות החשובות ביותר הקיימות, ובהן מותנית הארת הפנים של ריבונו של עולם לאומה, והענות לתפילות. גם העובדה שתנועות הנוער נמצאות בעיקר על כתפיכן היא חלק בלתי נפרד מהתרומה הגדולה לכינונה של האומה.
לא זו בלבד, אלא שחלק מחוסנה של החברה היא התחושה העמוקה שהיא מתנהלת בהגינות, ובעמידה בתביעות הנדרשות מהאומה בכללה. אתן אינכן משתמטות ואינן הולכות לעשות לבתיכן – באידיאולוגיות שונות – כי אם מהוות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, וכאמור – עוסקות בנושאים שברוב המוחלט של המקרים חשובים יותר מאשר נושאים רבים בהן עוסקות בנות בשרות הצבאי.
המאבק על השרות הלאומי לפיכך אינו מאבק שנועד לפתור את בעיית הבנות הדתיות, ולהיות מחסום מלאכותי בפני הליכה לצבא. המאבק על השרות הלאומי גם אינו נעשה על ידי נציגי המפלגות הדתיות בלבד, ואין הוא עניין מגזרי. אנו פועלים כאן כתוצאה מאחריות לאומית, ומהתמסרות להטמעה הולכת וגוברת כי דווקא בשעה שהמדינה מתנערת מחובותיה לחברה ומפריטה את עצמה לדעת, כמו גם נוהגת בחוסר הגינות בחלוקת המשאבים לרווחה חינוך ובריאות, אתן ניצבות בקו החזית של משימה זו, ומשלימות את הפערים שהחברה מתנערת מהם.
השרות הלאומי אינו פוליטי, ואינו נחלת שר זה או אחר; השרות הלאומי אינו חלק מחלוקת העמדות השלטוניות, שבתחומים רבים חלוקה זו לגיטימית והיא חלק בלתי נפרד מהמערכת המדינית; השרות הלאומי כשמו כן הוא – הוא נועד להיות שרות ללאום כולו. המציאות מלמדת כי הוא גם לא נעצר בשנות השרות. רבות רבות מבנות השרות הלאומי כורתות ברית חיים עם נושאי הרווחה החינוך והבריאות, ומכוח העובדה שהן היו בשרות הלאומי ממשיכות בלימודים אקדמאיים ובהקדשת חייהן לנושאים אלה. בכך נוצק ממד של שליחות מתמדת לתוך עולמן, והן מבססות אותו בהמשך דרכן. פעמים רבות, גם קשרים שנרקמו עם מקומות השרות אינם ניתקים עם תום שנות השרות, אלא ממשיכים לטווחים ארוכים, וקושרים קשר עמוק בין אוכלוסיות שונות של עם ישראל. חסד עשתה הממשלה עם עצמה, וצדק עשתה עם כלל האומה, בכך שהיא לא הניחה לקצץ בשרות הלאומי, כי אם העלתה אותו למקום הראוי: לפרויקט לאומי המציב סדר עדיפות נכון ומהותי, ורואה בבנות השרות הלאומי נכס לאומי.
(במדבר תשסח)
