יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לפרשת משפטים כוללת את אבן הפינה של המשפט העברי וקודקס הערכים של השופט.
פרק כג׳ מתחיל בפירוט הערכים הנדרשים מהשופט ,לא להיות קשוב לרכילויות בתקשורת מחוץ לכתלי בית המשפט ,ולא ללכת אחרי הרוב באופן מוטה בלי אומץ מקצועי וציבורי ולהביע את דעתו גם אם היא נגד הרוב.
פסוק ו׳ ממשיך באותו קו של הנחיות עם החובה לא לנטות באופן טבעי לטובת העני והאביון , להתרחק מהשקר (שווה דיון נפרד מדוע נכתב ״מדבר שקר תרחק ״ ולא ״אל תשקר״),מהשוחד ומהפליית הגר לרעה.
מהו אם כן מקומם של פסוקים ד׳ וה׳ בתוך הרצף הנוכחי ??מה מקומן של מצוות השבת אבידה, ועזרה לשונאך שחמורו רובץ תחת משאו, בין הפסוקים החשובים שעוסקים בערכיו של השופט?? מה בין שופט לדחיפת מכוניות שלא מניעות או לסיוע להעמסת חמור?
נראה לי שכבר עכשיו , מיד לאחר קבלת התורה בסיני ומיד בייסוד תפיסת המשפט העברי , התורה רוצה להבהיר את הדואליות שבמשפט העברי.
המשפט העברי אינו מסגרת קשוחה בה חותרים לאמת המוחלטת ללא קשר לנסיבות ולהקשר הרלוונטי . בנוסף כשדנים באמת ובמידת הדין, כבר צריך לחשוב על ״לפנים משורת הדין״ ולהתרחק מהתפיסה של יקוב הדין את ההר.
במכילתא דרבי ישמעאל על פרשת יתרו מופיעה תפיסת חז״ל את הפסוק החשוב ״ והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון״(יח׳ כ׳). יתרו בעצתו הראשונה מציע למשה כי ״את המעשה ״- זו מידת הדין , ואילו ״אשר יעשון״-זה לפנים משורת הדין. יתרו מבין את תכונותיו של עם ישראל וממליץ למשה שבמהות המשפט היהודי יהיה את שורת הדין ואת לפנים משורת הדין.
בפרשת ואתחנן בספר דברים מופיע הפסוק החשוב״ ועשית הישר והטוב בעיני ה״ (ו׳ יח׳) . על פי רוב המפרשים נכון לעשות הישר בנושאים שבין אדם למקום, וטוב שעינינו לפנים משורת הדין בין אדם לחברו. פסוק זה משמש את רובנו כמצפן לחיים.
מכאן ההבנה כי בחיים היהודיים ובמשפט העברי , שורת הדין ולפנים משורת הדין משמשים בערבוביה. לא לחינם אמרו חז״ל ״לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה , ולא על לפנים משורת הדין״.
נחזור לפרשתנו פרשת משפטים. התורה כבר מתחילת הדרך מצביעה על הדיאלקטיקה בין הערכים. כדי להבין את משמעות הדין והעונש השופט צריך להיות מלא חמלה בהיבט האישי , לא להתעלם מאבידה ולחמול על חמור השונא. השופט צריך לחיות בתוך עמו ולא להיות מנותק מהחברה בה הוא חי. בצבא זה נקרא ״ חי את הנעשה ביחידתו״. מאידך השופט צריך לעשות הפרדה מוחלטת ובדין עצמו לרחוק מהשקר , ולא לתת שום עדיפות לא לעני ולא לאביון למרות הטבע האישי שביקשנו ממנו קודם.
אולם כשמגיעים להכרעת העונש ולגזר הדין שוב נדרש השופט לחזור אל לפנים משורת הדין. היכולת להיות עם תכונות בסיסיות של חסד וצדקה ביחד עם רדיפת אמת בדין או משפט ספציפי זו תמצית השופט והמנהיג העברי.
סבי זכרונו לברכה היה הרב הראשון של הישוב גבעת שמואל . זכורני שכילד ראיתי אשה שבאה אליו עם תרנגולת שחוטה כדי שיקבע אם התרנגולת כשרה או לא. לאחר שהתיר לה את התרנגולת הסביר לי סבי , כי הוא הסתכל על סימני השחיטה , אך לא פחות הוא בוחן את מצבה הכלכלי של האישה שהכיר.
לעיתים אנו נוטים להסתכל יותר מדי על התרנגולת ופחות מדי על האדם.
השופט או הרב צריכים פחות לאמץ החמרות שווא ויותר לאזן בין הצדק והצדקה . כדי להגיע לצדקה צריך לחבר את מידת הרחמים של ה׳ לצדק , כך נוצרת צדק-ה . זו היהדות האמיתית.
(משפטים תשעד)
