הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הפער בין הציר המוסרי והערכי ובין הביולוגיה והטבע ה"עיוור" מפגיש אותנו בצומת עולמות, שאנו חיים בתוכם בסתירה. הצד המוסרי והערכי עולה בשני מישורים. מישור אחד, המוכר לכולנו מכל עולם האמונה, הוא המצוקה הקשה של "צדיק ורע לו", בעיקר כשאנו פוגשים אותו מול איתני הטבע. בצורה ממוקדת הוא עלה בפטירתו של היקר באדם, הרב הבר זצ"ל, והמצוקה הקשה של תחושת "צדיק ורע לו", דווקא במי שהציל חיים יותר מכולם. מדרשי חז"ל אכן מתארים הנהגה א-לוהית אחרת בשעת מגפה: "תאני רב יוסף, מאי דכתיב: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים; ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר: והכרתי ממך צדיק ורשע" (בבא קמא ס ע"א). העובדה שהמדרש מתאר את ההנהגה הזו אינה מהווה תשובה אלא שאלה. בעולם בית המדרש של הרב קוק זצ"ל אנו פוגשים את ההתנגשות הזו אפילו בתיאור המלחמה: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו" (פתיחה לאורות המלחמה, ספר אורות). ואף כאן, מדובר במצוקה ולא במענה.
המפגש השני מתחולל בעולם הממשי. טענות רבות כנגד אפילה בתחום ההסגר, בסוגיות שעלו, כמו היחס בין הפגנה ובין בתי כנסת, ובין איקיאה וקניונים אחרים, עוסקות בהגינות, בפוליטיזציה, אולי חס ושלום בשחיתות, ובנימוקים הלקוחים מאוצר הרוח. ברם, את הנגיף כל אלה אינם מעניינים. אלו נושאים הקשורים בצדק בניהול סיכונים, באחריות ציבורית, בשקלול נושאים שונים, אבל הם נמצאים בעולם הערכי והמוסרי. את הנגיף 'מעניין' רק תחומים הלקוחים מעולם הביולוגיה, גם אם הם לא הוגנים או מנוגדים לערכים שונים. המפגש בין שני העולמות האלה – הביולוגי והערכי – מתנהל בעוצמה מרובה. אסור לנו לתת לביולוגיה את שיקול הדעת הבלעדי, כיוון שיש עוד נושאים חשובים המעצבים את דרכנו בעולם, ובראשם השאלה העקרונית של החיים בצל הסיכון; מאידך גיסא, אסור לנו להתעלם מהביולוגיה, שכן לעולם קיימת האפשרות שהיא תכה בנו ביתר שאת אם נזדרז להתעלם מסיכוניה.
החוויה המיוחדת הזו, והצומת הסותרת שאנו חיים בתוכה, מחייבים אותנו (כמו בכל סתירה) להבין שלעתים לא ניתן לפתור אותה, אלא רק להתנהל תחת חסותה. משעה שנטמיע את ההכרה שמדובר בשתי מערכות שהחיתוך ביניהן אינו גדול – אנו נטמיע ונחזק את הזהירות מהסכנות הביולוגיות, ואנו נתנהל כראוי בסיכונים המחושבים במישור הערכי. התנהלות כפולה זו מחייבת את כולנו שלא להקל ראש באף אחד מצדדיה, ולעשות את כל מה שמוטל עלינו באחריות האישית והפרטית כדי להיות ולחיות בשתי המערכות האלה גם יחד.
(אחרי מות תשפ)
