אל תעודדו פושעים

בכל חברה יש פושעים. השאלה היא האם הם צומחים למרות האווירה החברתית – או בגללה.
כולם יודעים שבחינוך אין הבטחות להצלחה. גם להורים הצדיקים ביותר יכולים לצאת בנים העוזבים את דרך הישר, כפי שרואים מספר פעמים גם בתנ"ך. זהו כוחה של בחירה חופשית. ועדיין, ההורים לא יכולים לפטור את עצמם מאחריות לחינוך הילדים, בטענה ש"ממילא לא בטוח שזה יעזור". אם ההורים עשו כמיטב יכולתם לחנך את הילד, ובכל זאת הוא בחר בדרך אחרת – אז זו באמת לא אשמתם. אבל אם הם הזניחו את חינוכו, וכל שכן אם הם עצמם הטמיעו בו תפיסות שגויות והשפעות שליליות – אז הבחירות שלו הן תוצאה של התנהגותם, והם הנושאים באחריות להן.
זה נכון לגבי כל נושא בחיים. לא כל טיפול רפואי מצליח, אבל השאלה היא אם מנסים לרפא או מתנהגים בצורה שפוגעת בבריאות. לא כל מלחמה מובילה לניצחון, אבל יש הבדל גדול בין מי שעושה הכל כדי לנצח, לבין מי שמתנהל באופן שמחליש את הצבא. שמירה על חוקי התנועה לא מבטיחה הצלה מתאונות דרכים, אבל מי שנוהג בלי להתחשב בכללים לא יוכל להתנקות ולומר ש"גם לאנשים שנזהרים יש תאונות".
וזה נכון גם לגבי חברה. חברה שהאווירה הכללית בה היא של אלימות או מתירנות, והיא מעודדת גירוי יצרים ומעריצה דמויות המייצגות התנהגות כזו – לא יכולה להתנער מאחריות כאשר יקומו מתוכה פושעים שילכו צעד רחוק מדי, ויישמו את אותם "ערכים" בצורה בוטה יותר. לא תעזור הטענה ש"אמרנו להם שזה אסור". לאפשר לילד לצעוד על מעקה הגג ולומר לו שאסור ליפול, זה ההפך מהתנהגות אחראית.
חברה אחראית היא זו שלא מסתפקת בלאסור את הפשע עצמו, אלא יוצרת אווירה שמרחיקה ממנו. בכל תחום מסוכן מציבים גבולות בטיחות הרבה לפני האסון עצמו. בצבא אוסרים להדליק אש 30 מ' מהרק"מים (רכב קרבי משוריין), ולא מסתפקים בהוראה "תעשו מה שאתם רוצים, רק אל תפוצצו את התחמושת".
נכון, גם אחרי כל החינוך והאווירה יקומו פושעים. אבל השאלה היא לא הפושעים אלא האחריות של שאר האנשים כלפיהם. מי שלא רוצה להיות שותף לפשע, צריך לוודא שהתנהגותו לא תורמת לאווירה שמובילה אליו.
(כי תבא תשפ)