שונות גנטית

כל בני האדם זהים ביחס למטען התורשתי ביותר מ-99%, וכל ההבדלים בין בני האדם במראה, בתכונות, בנטיות למחלות, ובפוטנציאל השכלי הוא בשארית הקטנה של המטען התורשתי.
עם התקדמות מדע הגנטיקה בעשורים האחרונים של המאה ה-20, בעיקר לאור סיום פרויקט המיפוי של הגנום האנושי, הועמדו לרשות המדע כלים חדשים לסיווג האנושות לקבוצות שחבריהן קרובים מבחינה גנטית. מבט על המאה ה-20 חושף את התוצאות הקשות של פרקטיקות גזעניות ביחסים בין יחידים ובין אומות. הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". הרב שלמה אייגר מסביר זאת במושגים של מערכות יחסים בין אדם לחברו. העובדה שלכל אדם יש תווי פנים שונים ומיוחדים, לא מפריעה כלל. להיפך, שכן כך אני מסוגל לשמר את הייחודיות שלי בעולם! כך צריך להיות הדבר, גם כאשר אני מתייחס לדעות האישיות שלי, אל מול שלל הדעות המגוונות שאני שומע מסביבי. במיוחד בארץ ישראל אנו חייבים לגלות שהדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מהמפלג.
הרב קוק בבארו את ברכת חכם הרזים, הנאמרת כשרואים אוכלוסייה גדולה של בני אדם (ברכות נ"ח ע"א), כותב, "ככל שנעמיק להתבונן במבנה האופי הפרטי של בני האדם, נתפלא יותר ויותר על השוני הרב הקיים ביניהם. שוני זה, מגזרת החכמה העליונה הוא בא. אילו היו כל בני האדם שווים זה לזה ברוחם, לא היה כל אדם וכל חוג מושך לכיוונו….ומתוך כך היה העולם נחסר דעות, כיוונים ורעיונות שונים ומפרים" (עין איה, שם). הרב סולוביצ'יק בספרו כותב "היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים, לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית. לפיכך, כאשר מצטרף האדם הבודד לקהילה, הוא מוסיף ממד חדש למודעות הקהילה. הוא תורם משהו ששום אדם אחר לא יכול לתרום. הוא מעשיר את הקהילה. אין לו תחליף. היהדות מאז ומתמיד ראתה את היחיד כאילו הוא עולם קטן… בשל אותה מיוחדות, מתכנסים בני האדם היחידים ביחד, משלימים אלו את אלו, ומשיגים אחדות" (הקהילה, בתוך, דברי הגות והערכה). האר"י הקדוש יסד מנהג שכל אדם יקבל על עצמו לפני תפילת שחרית לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי" (ר' חיים ויטאל, הקדמת האר"י הקדוש ל"שער הכוונות").
(כי תבא תשפ)