הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ההודאה על הטוב שגמל הקב״ה עמנו, המוטבעת במקרא ביכורים שבתחילת פרשת השבוע, היא בעלת שני פנים. האחד – הכתוב במפורש – הוא הקריאה לכל אחד מאתנו להתבונן על מה שזכינו בו, ומתוך כך להודות לריבונו של עולם ולשמוח בטוב הזה. גם בימים מסובכים, וגם כשקשה לנו מאוד – טוב ונכון לא רק להתמכר לכאב ולייסורים, כי אם להיות מסוגלים לא להתכחש גם לצדדים המאירים והטובים שנמצאים בחיינו.
הפן השני – הוא התשתית הבסיסית שצריכה להיות מובנת מאליה – היא הטלת החובה עלינו שלא להרוס את הטוב הזה, ולא להכרית אותו. כבר בפרשה הקודמת קראנו על איסור השחתת עץ במצור, שהורחבה על ידי ראשונים לאיסור הריסה של עולמו של הקב״ה. ואכן, הדבר נראה כמובן מאליו: אין אדם יכול להודות על הטובה אם בידו השנייה הוא הורס אותה. דווקא אנו, המאמינים בהיותה של הבריאה יצירה א-לוהית, צריכים ״לרדות בדגת הים ובעוף השמיים״ בצורה המקיימת את הבריאה המיוחדת הזו.
הטוטליות היא אם כל ההריסות. אנחנו אכן מודעים כיום הרבה יותר לאחריות שלנו לקיימות העולם, ולדברים התלויים בנו בניצול משאביו, בזיהומו ובקריסתו האפשרית. בד בבד, ישנו חלק גדול של התופעות שנתון במחלוקת – עד כמה הוא הרסני ? האם האלטרנטיבות אכן טובות יותר ? את מי משרתת האג׳נדה של מאבקי הסביבה ? ועוד ועוד. אולם יש תחום ענק שאינו נתון במחלוקת, ונזקיו עומדים לנגד עינינו. עליו צריך לעבוד, בלי לנטות לקצוות. כמו בכל תחום, כאשר תפישת העולם היא ״הכל או לא כלום״ – מקבלים כלום. אלו נזקיה של העמדה הטוטלית, התובעת מבני אדם לשנות לחלוטין את אורח החיים, ולאמץ דת אקולוגית חדשה.
אולם, ההתנכרות לקיצוניות אינה פוטרת אותנו מלעשות הרבה מאוד דברים, שיבטאו את האחריות שלנו לעולם. במקום ללכת בדרך המוחלטת והקנאית – נכון הוא שכחלק מהתשובה לקראת פתיחת השנה החדשה נקבל על עצמנו להרוס פחות את עולמו של הקב״ה. מילת המפתח היא ״לצמצם״ – כל אחד כפי יכולתו. לצמצם את השימוש בכלים לא מתכלים, שמעצימים את הזיהום בעולם לכולי עלמא, ואין הצמצום הזה חייב לפגוע בנוחות החיים ובעול המשימות המשפחתיות. קשה גם לקבל את המצב בו ה׳קידושים׳ בבית הכנסת מהווים גורם זיהום עצום, ואפשר לצמצם בצורה משמעותית את נזקיהם, בלי להפחית במאומה את חשיבותם; לצמצם את אכילת הבשר, ואין צורך לבטלה, אלא רק להביא להפחתה בזיהום העצום הנוצר ממנה; לצמצם את הזיהום האלקטרוני, ועוד ועוד. גם אם אין בכוחנו להכריע במחלוקות המדעיות הגדולות – אנו יכולים לפעול הרבה מאוד במישורים פשוטים, שיביאו לתיקון משמעותי בדמותו של העולם.
כאשר אנו מציבים לנגד עינינו מגמה של התקדמות מתמדת, ולא עריצות אקולוגית או טבעונית, אנו מיילדים מתוכנו אחריות הולכת וגוברת, בדרך אפשרית, שמתחשבת בגורמים שונים המעצבים את החיים, ואינה קנאית או קפדנית. בכך אנו פועלים בדרך חיים של עולם התיקון, ויוצרים את הנדבך הראשון לתנועת תשובה אל העולם ואל בסיסו. מתוך כך, תצמח ותעלה גם תנועת תשובה אל התורה, התפילה, קיום המצוות והמעשים הטובים, שכן כולם נובעים מההכרה כי נבראנו בצלם א-לו ים ואנו אחראים על קיומו של העולם.
(כי תבא תשפ)
