ד"ר יצחק קניגסברגבפרשת שמות, הקב"ה ביקש לשכנע את משה לקבל עליו את השליחות, להוצאת בני ישראל מארץ מצרים. משה ניסה להתחמק מהשליחות בטענה: "לא איש דברים אנכי" (שמות ד' י'). מאז אותה פגישה עברו ארבעים שנה. במשנה תורה המתחיל בפרשת דברים, אנחנו פוגשים את הנואם המפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן", (דברים א',א'). איך הפך משה העילג: "כי כבד פה וכבד לשון אנכי" , לנואם מזהיר, שהצליח לשלב בנאומו המונומנטאלי דברי מוסר וחוקי תורה, דברי תוכחה ודברי כיבושים, קללות וברכות, נבואות זעם ונבואות נחמה, בכדי להורות לדור נוחלי הארץ את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו בארץ המובטחת ?
ליד הסנה הבוער בחורב, משה גייס את כל מגרעותיו, כדי לשכנע את הקב"ה שהוא אינו מתאים למלא את השליחות ההיסטורית של הוצאת בני ישראל ממצרים, על פי הבטחת ה' לאבות האומה כמצווה: "ה' אלוקי אבותיכם נראה אלי אלוקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג' טז'-יז'). לטענתו, הפגם בדיבורו יהיה בעוכריו בבואו לשכנע את פרעה ואת בני ישראל , להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. בנוסף להיותו כבד פה וכבד לשון ,הוא אינו רואה את עצמו כבעל תכונות של מנהיג, שיודע להלהיב ציבור בנאומים חוצבי להבות בכיכר העיר, כי "לא איש דברים אנכי". הוא גם חשש מהמפגש עם בני ישראל ומהטלת מרותו עליהם, כמי שלא היה שותף לתלאותיהם במצרים: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' ". לאור כל זאת ביקש משה: "בי אדוני שלח נא ביד תשלח".
הקב"ה לימד את משה, ודרכו את האנושות, שיעור בהנהגת ה' בעולם: "ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיור הלה אנכי ה'". הקב"ה מעניק לברואיו פוטנציאל של תכונות. האחד זוכה בחשיבה רציונאלית, השני ניחן בחשיבה פילוסופית אינטואיטיבית, בשלישי חבויים תכונות של אומן בתחומי המוסיקה, הציור, הפיסול וכד', הרביעי כוחו בשריריו ובהפעלתם בקואורדינציה מושלמת להגעה להישגים. יש שניחנו בכושר מנהיגות, יש המיטיבים בהלכה ותיאוריה ויש שכוחם במלאכת העשייה. תפקידו של האדם, לאתר את התכונה או התכונות הדומיננטיות שהקב"ה העניק לו, ולפתח אותן לקידומו ולהצלחתו. תופעה רווחת בציבור המתבגר, שעקב לחץ ההורים או החברה, המתבגר בוחר לעצמו כיוון עשייה שאינו תואם את כישוריו. במקרה כזה ,הדרך לכישלון סלולה. מאידך חיפוש אחר הפוטנציאל שהקב"ה העניק לו לאדם, קבלת החלטה לפיתוחו, והליכה לאורו יבטיחו את הצלחתו.
משה טען שאין בו פוטנציאל של מנהיג, בשל הפגמים שהוא חשב אותם כמגבלות. הקב"ה ניסה לשכנע אותו שתכונת המנהיגות הוענקה לו, אלא שהוא צריך לממש אותה ,דרך השליחות שהוא נצטווה למלא. חששותיו של משה נמוגו במפגש הראשון עם בני ישראל. הם קיבלו את מנהיגותו ואת המסר שהביא להם: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו". (שם ד',לא'). ארבעים שנות הנדודים במדבר, התאפיינו בעליות ובמורדות ביחסים בין משה לבין בני ישראל, אך במוקדי העשייה החשובים בני ישראל הלכו אחרי מנהיגם. כך היה ביציאה ממצרים, כאשר בני ישראל עשו כדבר משה על פי ה', בקיום מצוות הפסח, שאילת הכלים מהמצרים, ועמידה בלוח הזמנים החפוז ביציאה בחצות הלילה. כך היה במעמד הר סיני, בקבלת התורה בנעשה ונשמע כאיש אחד בלב אחד, וכך היה במלאכת עשיית המשכן, כל איש אשר ידבנו לבו לעשות במלאכה.
משה כשל בהבאת דור יוצאי מצרים לארץ המובטחת. מנטאליות של עבדים, ואי רצונם להתמודד עם בעיות של ניהול מדינה כבני חורין, מנעו את כניסתם לארץ .עם בעיה כזאת גם מנהיג גדול כמשה לא הצליח להתמודד.
משה עמד בפני בניהם של דור יוצאי מצרים, אלה שנולדו כבני חורין במדבר, אלה שהיו מוכנים ומזומנים לעלות רש ולכבוש את הארץ, והשמיע בפניהם את "אלה הדברים". את הדברים שהוא חשש להשמיע בתחילת דרכו, "כי לא איש דברים אנכי", הוא יכול היה להשמיע עתה כמנהיג שבע ניסיון ועשייה, רווי כישלונות והצלחות. מצד אחד הוא יכול היה להטיח בהם ביקורת , ומצד שני הוא הרגיש בשל דיו לעוץ להם עצה, כיצד לעשות ולהצליח ,כי הוא היה שם והתנסה בכגון אלה.
בחברה המודרנית אנו עדים לתופעה נפסדת , כאשר עיתונאים ומבקרי תרבות למיניהם, שמעולם לא ניהלו מערכות מסובכות, לא יצרו ולא השתתפו במלאכת העשייה התרבותית, מותחים ביקורת נוקבת על פעולות גופים ממשלתיים, ממלכתיים ותרבותיים. כלל לא ברור מניין הם שואבים את הזכות המוסרית לעשות זאת?! את הזכות המוסרית להעברת ביקורת יש להעניק לאנשים שניהלו מערכות ,שיצרו תרבות, ואשר הם עצמם עמדו לביקורת על ידי גופים מקצועיים מוסמכים.
קביעה זו מעוגנת בדרך התנהלותו של משה רבנו. בתחילת דרכו הוא הצטנע: "לא איש דברים אנכי". רק לאחר צבירת ניסיון של עשייה וניהול , עמידה בניסיונות ומשברים, הוא ראה את עצמו זכאי להשמיע באזני העם: "אלה הדברים" – דברי ביקורת על התנהגות העם בעבר ,ודברי ייעוץ והתראה כיצד לפעול בעתיד ולהצליח.
(דברים תשע)
