הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)לאחר שהטעה שמשון את דלילה כמה פעמים, והיא נפלה בפח, חושף שמשון בפני דלילה את העובדה כי כוחו טמון בשערו. על אף אכזבותיה הקודמות היא רואה כי "הגיד לה את כל לבו". חז"ל העלו את השאלה בדבר קביעתה זו, שהלוא היא ראתה שהוא שיקר לה חזור ושקר, ותמהו "מנא ידעה ?". אחת התשובות לשאלה זו היא "ניכרין דברי אמת"(סוטה ט ע"ב). לאמור: יש סיגנל מיוחד לדברי אמת, שכאשר הם נאמרים – השומעים יודעים כי מדובר באמת פנימית. לאמת יש קוד, תדר ואותנטיות שאין לדברי שקר, וכשמדברים אמת – השומעים יודעים שמדובר באמת.
החובה לומר אמת נובעת אפוא משני כיוונים. הכיוון הראשון הוא המחויבות לערך העליון של אמירת אמת. חותמו של הקב"ה אמת, וזו אחת המידות שהעולם עומד עליה: "על הדין על האמת ועל השלום". לא זו בלבד, אלא שכת שקרנים אינה רואה פני שכינה, ואינה זוכה לעמוד בצלו של ריבונו של עולם. אולם לעתים אנו מזניחים גם את הכיוון הפרקטי: בסופו של דבר, "השקר הטוב ביותר – הוא האמת", לאמור: על אף העובדה שנראה כי ניתן לקצר את הדרך, ולעקוף את חובת אמירת האמת על ידי תרגילים שונים, מתברר חזור שוב ושוב כי האמת מועילה גם במישורים המעשיים. טוב לסבול אולי רגע של חוסר נעימות או אפילו בושה גדולה, מאשר להיכנס ללולאה סבוכה ומורכבת של אי-אמירת אמת, שבדרך כלל הולכת ומתדרדרת עוד ועוד. היא טובה הרבה יותר, ומסירה מעקשים רבים, והיא כמובן גם הכרחית לבניין חברה שטוב לחיות בה. לא לחינם ביקש ירמיהו לעבור למלון אורחים ולגור במדבר, כאשר ניתח את המצב החברתי: "ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו".
המבנה החברתי הזה נתבע גם ממנהיגי האומה, ואולי ביתר שאת. בפתיחה לספר דברים אומר משה לעם ישראל דברים קשים, ואינו מסתיר אותם. לדעת רש"י, כל הפסוק הראשון הוא איזכורים עדינים אך אמיתיים לחטאי העבר. אין מדובר בתיאורי מקום אמירת ספר דברים, אלא בתיאורי המאורעות שהיו בעבר, וזאת בדרך העדינה והמיוחדת של אמירת אמת: גם יושר חד, וגם זהירות שלא לפגוע ולא להרוס, אלא להפוך את אמירת האמת לחוויה בונה.
איני יכול שלא להתייחס גם לימים אלה – אין עצה טובה יותר למנהיגות מאשר אמירת אמת. היא קשה בתחילה, והיא נראית כדבר מה שאינו מצליח, אך בסופו של דבר – אין הישג טוב יותר ממנה, גם ברמה העקרונית וגם ברמה הפוליטית. יתייצב ראש הממשלה והמנהיגות הכלכלית בפני האומה, יציג את ההישגים הכלכליים במאקרו, יודה כי הלך רחוק מידי במדיניות אי-ההתערבות של המדינה והתפשטותה מחובותיה, יציג מה הוא הולך לתקן ולשנות – זה מה שאנו ראויים לו, וזו הדרך היותר נכונה והיותר טובה גם במישורים הציבוריים. הדבר לא רק יועיל בסוגיות העומדות על הפרק, אלא ישיב לשיח הציבורי את העיקרון הכל כך פשוט והכל כך נכון: לא ראוי כי מנהיג יסמם את השומעים אותו, יתעלם מהטעויות, יחפש תירוצים שאינם נכונים, או כל עניין אחר. אין דבר טוב יותר מאשר דיבור בשם האמת, ואף שבתחילה הדברים ינוצלו לרעה וישמשו ביד מבקשי רעתו – בסופו של דבר יהיה זה תיקון ציבורי משמעותי ותרומה גדולה לדרך בה עלינו לחיות.
(דברים תשעא)
