הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)ההזדמנות להתחדש היא אחת המשמעויות העמוקות ביותר של ראש השנה. יום זה ביסודו הוא יום הפתיחה של החודש השביעי המקודש – כשם שיש לנו יום שביעי מקודש, סוף שבוע שביעי מקודש, שנה שביעית מקודשת (שמיטה), סוף שבע שבועות שנים מקודשות (יובל), יש בנו גם חודש שביעי מקודש, והיום הפותח אותו הוא מה שאנו מכנים "ראש השנה". חכמינו, למן מנסחי תפילת העמידה של היום המיוחד הזה, דרך תנאים ואמוראים, ועד ימי הראשונים והאחרונים, חשפו את העובדה כי היום השביעי המקודש הזה הוא יום הופעת מלכות ד'. בכל השנה כולה אנו מדמים לחשוב כי מעצבי העולם הם המנהיגים, ראשי המדינות, מפקדי הצבאות, שרי האוצר, מחוללי הרווחה ועוד ועוד; ביום זה אנו מזכירים לעצמנו ומודיעים לעולם כולו בתקיעת השופר המלכותית, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים מעליהם, וכי יש מנהיג לבירה זו. זהו יום טוב, ושמח, האסור בתענית (כפי שנפסק לאורך הדורות), ואנו מודים בו על הזכות הגדולה להיות עמו של הקב"ה.
ובד בבד, לימדונו ראשונים, כי לכל הופעה של מלכות ד' – צמוד גם הדין, הנובע מהשמש הגדולה והמאירה והחזקה המדמה את מלכות ד'. ביום זה נקבעת המסגרת בה נחיה לאורך השנה כולה, וביום זה נפתחים ספרי הזכרונות, וחושפים את מה שעשינו במשך השנה, ואת מה שאנו זכאים לו או חייבים בו. בשל כך, יש ביום זה גם ממד עמוק מאוד של חשש וכאב, זהירות ואימה, ואף הם מרחפים בחלל אוויר העולם. את הדואליות הזו ביטאו ראשונים בקיצור. כשבאו לענות על השאלה מהו "מצב הרוח" הראוי לראש השנה, הם ניסחו זאת כך: "וגילו ברעדה", לאמור: זהו גם יום גילה וגם יום רעדה, גם שמחה וגם מתיחות, גם יום טוב וגם יום דין.
ביום זה גם נפתחים שערים – שערי ההתחדשות. יש בידינו להתחדש, דווקא בשל היות זה יום דין. בכל מקום בו נסגר מעגל – נפתח אחד חדש; בכל מקום בו יש דין על מה שנעשה במשך השנה כולה – היא גם נמחקת ומכופרת ביום הכיפורים, אם אנו מבקשים זאת באמת, ונפתחות בפנינו אפשרויות חדשות. את האפשרויות האלה צריך למצות. אפשר להתחיל הרבה מאוד דברים, שאנו נמנעים מלעשותם במשך השנה, בשל העובדה שנראה מוזר לשנות כיוון פתאום באמצע. אולם בנקודת השקה של שנה קודמת ושנה חדשה – אנו מוזמנים על ידי הזמן לזמן לעצמנו הזדמנויות חדשות, אפשר להחליט. אפשר לבצע. אפשרת להשתנות. ניתן לפתוח מסע חדש של בין אדם לחבירו, ולהסיר את הכאבים והכעסים מן הלב, ולבדוק האם דרך אחרת של הארת פנים ושיפוטיות פחותה לא תביא אותנו למקום טוב יותר; ניתן לפתוח את הלב לעצמנו, ולבחון האם התדמית שלנו בעיני עצמנו היא היא המכוונת ביותר, או שלמעשה יש בידינו להיות אחרים; אפשר לחדש את הברית עם הקב"ה, שהיא הברית עליה אנו קוראים בפרשת שבוע זו, ולהעצים דברים שלא עשינו קודם. האווירה הכללית קוראת לנו שלא לפסוח על יום זה סתם כך, אלא לנצל את ההזדמנות הגדולה שנשלחת לנו, להסיר את הציניות ואת חוסר האמון שיש לנו, ולעשות את הדבר המכוון ביותר לראש השנה החדשה – להתחדש. שנה טובה.
(נצבים וילך תשעד)
