'למדבר
ארץ לא מים
הו, את, אדמתי,
שבנו אלייך'.
[חיים חפר]
פרק חדש מתחיל בקורות עם ישראל, פרק המדבר, וזה גם שם החומש הרביעי – 'בְּמִדְבַּר', שבקריאתו נתחיל השבת.
תקופת המדבר הייתה תקופה מכוננת לעם ישראל, תקופה בה התעצב והתגבש ה -DNA היהודי לדורות עולם.
המדבר הוא מקום מאתגר, מרתק ומורכב מאד.
מצד אחד המדבר הוא מרחב צחיח, שומם ואין סופי, חם בו ביום וקר בו בלילה. זה מקום ללא מים, ללא צמחיה, ללא תנאים המאפשרים חיים אנושיים מסודרים. קשה מאד לחיות ולשרוד בתנאי מדבר, ולכן בני אדם לא התיישבו במדברות, ועקב הסכנות אף נרתעו מלהיכנס אל המדבר ולעבור בו בשיירות אם לא היה הכרח.
מצד שני, יש קסם מיוחד במדבר. השקט, הנוף המיוחד, הריחוק, ההתבודדות, המרחב, כל אלו גרמו לכך שעבור אנשים מסוימים בזמנים שונים המדבר היה מקום מקלט והרפיה ממרוץ החיים ושאון העיר, ומעטפת חיים שונה מהרגיל, שיש בה שלווה מדברית ורוגע.
המדבר הוא מקום מבחן להתמדה, למסירות, לנאמנות, לדבקות במשימה, להישרדות, ולאמונה בכוחותיך.
שני אירועים משמעותיים בקורות ימי העם היהודי התרחשו במדבר- מתן תורה, והליכה במשך ארבעים שנה עד הכניסה לארץ.
את עשרת הדיברות ומערכת הערכים והמצוות שלו קיבל העם היהודי דווקא במדבר.
את הגיבוש שלו לעם עשה העם היהודי במשך ארבעים שנה של 'מסע כומתה' דווקא במדבר, עד שהיה ראוי להיכנס אל ארץ ישראל.
תקופות קשות ומשברים משמעותיים וקשים עברו על העם בתהליך הגיבוש וההיווצרות שלו כעם במדבר. משברים חברתיים, מנהיגותיים, אמוניים, פיזיים ומשפחתיים. ומתוך כך צמח הדור שנכנס אל ארץ ישראל והחל בה את תהליך החיבור בין העם לארץ המובטחת.
לא קלה הייתה הדרך במדבר, אבל כגודל הקושי והניסיון – גודל הסיפוק והנחת עם השלמת המשימה.
על התקופה המכוננת הזו, בה עמד העם במבחן ובמסע הגיבוש, יאמר הקב"ה לירמיהו הנביא לומר לעם כך: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
ערב יום ירושלים, כ"ח באייר תשפ"ב, 55 שנים לשחרורה ואיחודה של עיר הבירה, נעימים וערבים דברי זיכרון חסד הנעורים ואהבת הכלולות גם באוזני הדור שלנו, צאצאי דורות המדבר, לוחמי ירושלים ובוניה.
(במדבר תשפ"ב)