הפטרת השבוע (ישעיהו נ"א), גם היא הפטרת נחמה. מתוך עיון בפסוקיה, ותוך הקבלתה לתהליך האבלות, אציע לזהות בה, מלבד דברים המכוונים לעם המשתקם מייסורי גלות וחורבן, גם דברי נחמה אישיים הנאמרים לאבל ברגעי השבעה האחרונים, לקראת היציאה מן הבית, העלייה לקבר והחזרה אל החיים.
כזכור, ביום סיום השבעה, יושבים האבלים שבעה רק זמן קצר, כשהקמתם נעשית ע"י מנחמים האומרים להם: "קומו מאבלכם" ומלווים אותם בפסוקי נחמה.
אציין כי פסוקים לא מעטים מן ההפטרה, משובצים בפיוט "לך דודי" לר' שלמה אלקבץ, ואולם בעוד בקבלת שבת הם מושרים פעמים רבות בניגון של שמחה, כאן הם מובאים לטעמי במנגינה עדינה ואחרת, כזו הפותחת צוהר לתהליך רגשי ואמפטי של לווי ותמיכה רוחנית.
***
אציע אם כן לעיין בשיח הנזכר בהפטרה ככזה המנוהל ע"י אב רחום המנחם את בנו/בתו, והמבקש להפגיש את תחושת החידלון עם קיומם של חיים ועתיד.
"אנוכי אנוכי הוא מנחמכם" (נ"א/ י"ב) פותח הנביא בשם ה'. אני כאן. אינך לבדך.
"מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן" , "…ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק…" (פס' י"ג). אל תתני לבני אדם ותגובותיהם על מורכבותם, להפחיד אותך. הקיום ככלל, גדול הרבה יותר מיצירי אנוש.
"התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו את קובעת כוס התרעלה שתית מצית" (פס' י"ז). סבלת די, חווית את הסבל עד תום, כעת הקיצי מתוך החוויה הקשה, התבונני סביבך וקומי.
"אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גידלה" (פס י"ח), תחושת התסכול, הנטישה והבדידות העמוקה שחווית, הנה מובנת ואמיתית. את עומק סבלך איש לא יוכל להבין; "מי ינוד לך השוד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך" (פס' כ').
"הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קובעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד" (כג'). אך פרק זה של סבל הסתיים ונגמר. ולא יימשך עוד. הפרדי גם את מן הייסורים.
"עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים.." (נ"ב /א'). התעוררי בתי מתחושת השפל וכפיפות הקומה, גייסי כעת את כוחותייך שהיו עמך ושאת מכירה אצלך מן העבר.
"התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צווארך שביה בת ציון" (פס' ב'), קומי מן הקרקע, ילדתי, מן הקבר ומן הטמון בעפר, שחררי את עצמך וצאי מתחושת השבי, מאי היכולת לנוע ולצפות שינוי, עתיד או תקווה.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה… קול צופייך נשאו קול" (פס' ז'). מבט סבלני קדימה, יבשר לך עם הזמן כי למרות השבר הגדול החיים ממשיכים ובקולם אפילו טמון טוב.
"פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים" (פס' ט'), את אינך לבד באבלך. כאשר תצאי מביתך אל המרחב הציבורי והקהילתי, תוכלי לנוע יחד, עם אבלים נוספים, מן האבדן אל החזרה לחיים.
"כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלוהי ישראל" (פס' י"ב). צאו יילדי ללא פחד מן האבלות, מן הגלות, אל החיים. עשו זאת במתינות ומתוך מודעות ואמונה. אני, הקב"ה, נמצא ועוטף אתכם, בטוב וברע, מורה לכם את היעד וגם תומך ומאסף.
(שופטים תשעה)
מן האבל בחזרה לחיים
השארת תגובה