ד"ר יצחק קניגסברג"בכל כלל יש יוצא מן הכלל", קובעת אמרה עממית. בחלק גדול מהכללים "היוצא מן הכלל" הוא חלק מובנה ובלתי נפרד של הכלל עצמו. ננסה לבדוק כיצד מיושמת קביעה זאת בתורה ובמדע, על ידי הבאת שתי דוגמאות מייצגות מכל תחום.
בתורה – אשת יפת תאר: בפרשת ואתחנן נאמר: "כי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" וגו', אזי התורה מכילה עליך את ה"כלל": "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ", והסיבה לכך היא:"כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר".
לאור זאת, תמוה ההיתר הגורף "היוצא מן הכלל" המאפשר לקחת אשת יפת תאר לאישה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" ןגן' "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא'). את הסתירה בין הכלל ליוצא מן הכלל במקרה זה מסבירים כך: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור" (רש"י). היוצא מן הכלל הוא חלק אינטגראלי של הכלל, כאשר קיימת סבירות גבוהה שהיא לא תקוים, בגלל חולשות אנוש בתנאי קרב.
השבת משכון לבעל חוב – בדיון משפטי חויב העני לשלם לעשיר את חובו. כמקובל, העשיר לקח מהעני משכון עד לתשלום החוב, ובכך לקיים את ה"כלל": "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט').
אך הנה בצד הכלל מופיע "היוצא מן הכלל" כפי שפירשו חז"ל: "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה, הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ – זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום" (בבא מציעה קיד: ). אם המשכון הוא בגד לשימוש ביום, יש להשיבו לעני לפני זריחת השמש, כדי שיהיה לו מה ללבוש ביום, ואם המשכון היא שמיכה, יש להשיב לו אחרי שקיעת השמש, כדי שיתכסה בה בלילה. בחברה מתוקנת אי אפשר לחיות רק לפי "יקוב הדין את ההר" כ"כלל". יש צורך בהתנהגות של "היוצא מן הכלל", המובנה בתוך הכלל, כדי לקיים חברה אנושית בריאה.
במדע – אנומליה של מים: ידוע ה"כלל" שחומר במצב צבירה מוצק כבד יותר ממצבו הנוזלי (משקל סגולי גבוה יותר), ולכן המוצק ישקע בנוזל שלו. זה נכון כמעט בכל החומרים, להוציא את המים, הנוזל הנפוץ ביותר על פני כדור הארץ. הקרח קל יותר מהמים והוא צף עליו. חסד עשה הקב"ה עם ברואיו, ש"היוצא מן הכלל" הזה של התנהגות המים, הוכנס כחלק מובנה של ה"כלל" בחוקי הטבע, שאילולא כן כל עולם החי במים היה נכחד בחודשי החורף, כאשר מקווי המים קופאים. תכונה זו "היוצאת מן הכלל" של המים, מאפשרת ליצור שכבת קרח הצפה על פני המים, ומשמשת כשכבה מבודדת להמשך קפיאת המים עקב הקור העז של האוויר החורפי, ולהמשך קיום החיים במים מתחת לשכבת הקרח.
נימיות (קפילריות) : על פי ה"כלל" המים הנמצאים במקום גבוה יזרמו כלפי מטה עקב כוח הכבידה (כוח המשיכה של כדור הארץ). גם בכלל הזה יש "יוצא מן הכלל" – המים בצמחים עולים כלפי מעלה, מן השורשים לעבר העלים. הכוח המעלה אותם הוא כוח הנימיות (קפילריות), המתבטא ביכולתם של נוזלים לעלות בצינורות דקים, לכאורה נגד כח הכבידה. כושר הנימיות של נוזל נקבע על פי הכוחות שנוצרים בין מולקולות הנוזל למולקולות הצינורית.
לכושר הנימיות של מים יש השפעה רבה על חייהם של צמחים. מים ומינרלים עולים בצמח בצינורית העֵצָה. המים בכל גבעול יוצרים עמוד רציף לאורך כל הצמח מהשורשים עד העלים בצמרת. עמוד המים מצליח לשמור על רציפות, הודות לכוחות הצמדה בין מולקולות המים לבין צינורית העצה, המורכבת ממולקולה של רב סוכר.
הקב"ה קבע את היוצא מן הכלל כחלק מן הכלל גם במצוות התורה וגם בחוקי הטבע, כדי להיטיב עם ברואיו בבחינת: "עולם חסד ייבנה".
(כי תצא תשעה)
