הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מעמדם של מסורבי גט קל יותר, בשל העובדה שברמה העקרונית, מדאורייתא, הם יכולים לעקוף את הסרבנות על ידי נשיאת אישה שניה. מאז ימי חרם דרבינו גרשום הפכה סוגיה זו למסובכת יותר, בין בשל האיסור לגרש אישה בעל כורחה, ובין בשל האיסור לשאת שניה. אף על פי כן, הותירו הפוסקים פתח לנשיאת אישה שניה, על ידי היתר מאה רבנים, לאמור: שמאה רבנים יחתמו על ההיתר המיוחד לשאת אישה שניה. ההנחה שביסוד היתר זה היא שיש להשאיר פתח פתוח לאותם מצבים בה חרם דרבינו גרשום מנוצל בצורה לא הוגנת על ידי אישה המסרבת להתגרש, אף שבית דין הכריע שעליה להתגרש.
מציאות זו מחריפה את חוסר השוויון שבין נשים לגברים, שכן לנשים אין אפשרות דומה להתמודד עם סרבני גט. ישנם מצבים לא מעטים שנבלים מנצלים את ההלכה, ומעגנים את נשותיהם בין כדי לענות אותן ובין כדי להשיג הישגים טובים יותר בהסכם הגירושין. כחלק מהמאבק המכוער אם מונעים גט מנשותיהם, השנים חולפות, ונשותיהם אינן רשאיות על פי ההלכה להינשא כל עוד לא הותרו נישואיהן. מציאות זו יוצרת דילמה גדולה בפני המדיניות ההלכתית הראויה: ניתן לטעון כי לצורך השוויון בין גברים ונשים צריכים הדיינים להימנע לחלוטין מלהזדקק להתר מאה רבנים, וזאת כדי ליצור משוואה הוגנת בין גברים ונשים; ישנם הרואים בעמדה זו עמדה בלתי מוסרית – מדוע לא לפתור את מה שכן ניתן לפתור על ידי היתר מאה רבנים, ולהמשיך לפעול כדי למנוע מצבים בהם ההלכה מנוצלת בצורה מחפירה על ידי גברים כלפי נשים. ניתן להגן על העמדות לכאן ולכאן, אולם נראה כי נכון לעשות משהו נוסף.
הדבר הנוסף שצריך לעשות הוא לעשות כל מה שניתן כדי למנוע מצבים כאלה מלכתחילה. את ההתמודדות עם המשבר הנורא הזה צריך לפתור עוד בשעת הנישואין, וזאת על ידי תמיכה חד משמעית בהסכמי קדם נישואין. בלי להשלות את עצמנו שהסכם כלשהו מסוגל לפתור את כל הבעיות, ובלי להתכחש לאותם נושאים הלכתיים המחייבים התייחסות בהסכם עצמו – אין כל ספק כי כשזוג מעצב לכתחילה גם את התנהגותו התיאורטית אם חס ושלום ייקלעו נישואיו למשבר – ההתמודדות בשעת המשבר עצמה קלה יותר. הטענות נגד הסכמי קדם הנישואין – למן הטענה שמדובר במגמה הפוכה לעולם של חז"ל בשל העובדה שהם מקלים את הנישואין, ועד ערעור על תוקפו של הסכמים אלה – נידונו על ידי רבנים רבים, ולמעשה גובשו הסכמי קדם נישואין שהם הלכתיים במובהק, ועונים על הצרכים כולם. גם צהר גיבשה הסכם כזה – הסכם לכבוד הדדי – שהוא תקף בין מבחינה הלכתית ובין מבחינה משפטית. אם צריך לבחור בין אותם חששות מועטים שיש כלפי הסכמים אלה לבין העינוי הגדול של תהליכי גירושין – אין כל ספק במה צריך לבחור, ועל איזה חששות ניתן להתגבר.
בשעה שחתימה על הסכמים אלה תהפוך להיות דבר שבשיגרה, במקביל למתן תוקף לכתובה ולמשמעותה – נסיר מעלינו את המארה הגדולה של ניצול ההלכה בצורה מעוותת על ידי רשעים, וגם נצמצם את הצורך לתבוע מעולם הדיינות להשתמש בארסנל כלים הלכתיים הרבה יותר מסופק מבחינה הלכתית. כאמור, הסכמי קדם נישואין לא יפתרו את כל המקרים הקשים העתידיים, אולם ההיקף הגדול של מה שכבר מתרחש מעצם קיומם יפתח פתח למימוש מלא של ההלכה, ולחיים באהבה אחווה ושלום ורעות, בין בנישואין ובין חס ושלום במצבי משבר.
(בלק תשעה)
