רגע לפני היום הגדול. מיום ראשון נחל במסע בן עשרה ימים. מה תכליתו?
בנוהג שבעולם, כך למדנו משחר ילדותינו, עלינו לחזור בתשובה. לבקש מחילה ממי שפגענו בו, להתחנן אל ה' שיסלח לנו על חטאינו. הדרך הרגילה רואה בהכרת החטא, בווידוי, בחרטה ובקבלה לעתיד כלים, שתכליתם להוביל למחילה שלמה בעיני א-לוהים ואדם. אבל המעיין בדברי הרמב"ם מגלה שתכלית הימים האלה שונה בתכלית.
אחת השאלות המרתקות עוסקת במיקום ענייני הבחירה החופשית בתוך הלכות תשובה. ראשית, מן הבחינה ההגיונית, מיקומן של הלכות אלה ראוי יותר להיות בהלכות יסודי התורה, הלכות דעות. שנית, אלה ימים של נמיכות קומה, של תחושת כישלון. אני עומד אל מול חטאי ואומר: זה מה שעשיתי?! ככה השתמשתי בתבונה האנושית, כך ניצלתי את הבחירה שהא-ל הקנה לי?
זאת ועוד, אם לא די לי בכישלונותיי, כותב הרמב"ם את הדברים המפורסמים הבאים:
"לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום" (הלכות תשובה, פרק ג', ה').
לא זו בלבד שחטאתי, לא זו בלבד שהשתמשתי בכוחי להרס ולא לבניין, להשחתה ולא להפצת אור וטוב, האם זה הזמן להרגיש שכל העולם על הכתפיים שלי? אתמהה!
הרב שג"ר מציע כיוון מהפכני בהבנת עמדתו של הרמב"ם:
"אתוס התשובה של הרמב"ם ברור: התשובה הינה נטילת גורלך לידך. מושגי היסוד הינם: חירות, אחריות, ואמת חסרת פניות. כך גם הכפרה, השכר והעונש ואפילו עוה"ב אינם אלא מה שאתה. האדם הוא המכונן את דבקותו בהי"ת ….אלוקים הוא האמת, האדם מכונן את עצמו כאמת רק במידה שהוא דבק באמת האלוקית, אך אין ביכולתו לכונן אמת זו עצמה. עליו לבטל את עצמו לאמת וזו נמצאת מחוצה לו " (הרב שג"ר, שובי נפשי, עמ' 59).
מעשה התשובה הוא לא בקשת מחילה מהא-ל, אלא לקיחת אחריות, הידוק תודעת הבחירה, הבנת המשמעות של היותי אדם בצלם אלוקים. לא באדם כפוף, חלוש כוח, נסמך על א-לוהיו וירא ממנו חפץ האל, כי אם באדם זקוף היודע שמהות חייו הוא כוח הבחירה.
אם ישתמט מאחריות, אם יתנצל בפני הא-ל ויבקש שינחה אותו כסומא באפילה – לא עשה תשובה. אם יעמוד לפני הא-ל ויאמר: ראשית, אחדד את ערכה של הבחירה החופשית; שנית – אחדד את האחריות שלי לעולם, הרי ששב בתשובה שלמה.
חזרה בתשובה היא חזרה אל הייעוד המקורי של האדם, שנברא בצלם. אני מבקש לצעוד עם דברי הרב שג"ר צעד נוסף, ולבחון את עומק החיבור שבין גיבוש תודעת הבחירה למהות התשובה.
מה עושים עם צעירים שמעתיקים במבחן? הדרך המקובלת היא להגביר את ההשגחה, להפריד בניהם, לנקוט יד קשה, לפסול מבחנים, לזעזע את הנכשלים. המציאות מראה שזה לא מועיל. הנה, פעמים רבות, אנחנו רואים שלא מועילים אמצעי המיגון המשוכללים. יצר לב האדם מצליח להתגבר על כל השיטות החדשות. אם נפתח דלת ייחודית, ייכנסו הגנבים מהחלון. נתקין סורגים?! יחפרו מנהרה.
הרעיון הוא שתיקון בא באמצעות הגדלת האחריות. התיקון להעתקה במבחן הוא 'מבחן כבוד'. התיקון הוא באמצעות העברת האחריות, ההדגשה שאני מאמין בך, שבתוכך, פנימה, יש כוחות של טוב המבקשים לפרוץ ולהופיע.
חטאת? אם נאמר לך שאתה שפל, ורקוב ורע לב; אם נספר על העונש הצפוי לך, לא נרוויח גילוי של מהות האדם שבך. אבל אם נספר לך שכל העולם תלוי בך, שאתה בכוחך יכול לעצב את דמותו של העולם לשבט ולחסד, יש סיכוי שתצמח, תגדל, ותעשה טוב לך ולסביבתך. תשובה היא העצמה. תשובה היא מתן כוח לאדם להמשיך ולבחור את דרכו במסע החיים.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.
(נצבים תשעו)
איך מתקנים?
השארת תגובה