שופר של ארץ ישראל

לאורך כל הדורות נחלקו חכמי ישראל בנושא מבנה השופר, צורתו ודרך הכנתו. בכדי להבין את המחלוקת בין הפוסקים, נתאר בקצרה את המבנה וסוגי הקרניים שמהם מכינים את השופרות, וכן את דרך הכנתם.
קרני החיות שמהן מכינים את השופרות בנויות מעצם בצורת קונוס, המהווה חלק מעצם הגולגולת של החיה. המונח ההלכתי לעצם זאת הוא "זכרות". עצם זאת עטופה במעטה קרני חיצוני קשיח מאד (יותר מעצם הזכרות), הבנוי מחומר קראטיני (Keratin ) המורכב מחלבונים סיביים, הארוזים בצפיפות גבוהה מאד, ומקנים לה את תכונת החוזק. גם הציפורניים והשערות אצל בני אדם והפרסות אצל החיות בנויות מחומרים קראטיניים.
בבית המלאכה להכנת שופרות מתקבלות הקרניים שנוסרו מראשי החיות, כאשר עצם הזכרות נמצאת בתוך המעטפת הקרנית.
בשלב הראשון, מפרידים בין עצם הזכרות לבין המעטפת הקרנית, שממנה מכינים את השופר. כך יוצא שכשני שליש מהמעטפת הקרנית (המקום שממנה הוציאו את הזכרות) חלולה, והשליש השלישי בחלקה הצר מלא בחומר קרני. בשלב השני המעטפת הקרנית עוברת חיטוי על ידי חום, בכדי להסיר ריחות רעים ומיקרואורגניזמים. בשלב השלישי קרני האיל הכפופים עוברים תהליך של יישור על ידי חום ולחץ המרככים את הקראטין. קרני היעלים בהיותם ישרים ומסולסלים אינם עוברים תהליך זה. בשלב הרביעי מכינים את הפייה בקצה הצר של הקרן (עגולה, אליפטית, צרה, רחבה, וכו') . בשלב החמישי קודחים דרך הפייה בשליש הצר המלא חומר קרני, עד שמגיעים לאזור שני השליש החלולים של הקרן. לאחר שלב זה הקרן הופכת להיות שופר לכל דבר. בשלב השישי השופר עובר תהליך של ליטוש והברקה להורדת חלקו הגס של עצם הקרן, ובכך השופר הופך להיות קל יותר ומבריק יותר.
הגמרא (ראש השנה כז, ב) מביאה את דברי רב מתנה, שמתוך לשון התורה "והעברת" יש לפסול שופר שנשתנה צורתו: “והעברת, דרך העברתו בעינן”. וביאר רש”י: "דרך העברתו, כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים". האם אין אפוא חשש פסול בשינוי צורתה של הקרן המקורית?
חכמי אשכנז וצפון אפריקה הכשירו את השופרות שעברו את השינויים המתוארים בכל שלבי הייצור שתוארו לעיל, כאשר רק בקצה הרחב יש בשופר כיפוף קל בצורה זו או אחרת, ורוב השופר מיושר ומלוטש.
כנגד מגמה זאת של שינוי צורת השופר יצא חוצץ הרב יוסף קאפח במאמר בכתב העת סיני (סט'): מתוך דברי הרמב"ם: "שופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף" (רמב"ם ,שופר א', א') הוא לומד את חשיבות הכפופים ללא שינוי, כי הרי קרני כל האילים כפופים הם מטבעם, והעובדה שהרמב"ם מצא לנכון להדגיש "כפוף", כוונתו הייתה חובת השימוש בשופר איל כפוף מבלי שישנו מצורתו הטבעית, ואם שינה, השופר פסול. לפי פסיקתו, ביצוע השלב השלישי ו/או השלב השישי בייצור שופר האיל, פוסלים אותו מקיום המצווה בו.
לפני מספר שנים התחלתי לתקוע בשופר האיל הטבעי הלא מיושר והלא מלוטש, מתוך שמצאתי את קולו ערב יותר ובהסתמך על פסיקתו של הרב קאפח על פי הרמב"ם. השנה נודע לי הטעם של השימוש בשופר מיושר ומלוטש. בחו"ל לא תמיד יכלו היהודים לשאת את השופר בריש גלי, מפחד הגויים. שינוי צורת השופר ממצב טבעי למצב שטוח ומלוטש, אפשר להחביא את השופר, כפי שמחביאים אקדח בחגורת המכנסיים, מה שאי אפשר לעשות עם השופר הטבעי המסולסל והכבד.
לאחר שנודע לי הטעם הזה, שמחתי עוד יותר על הבחירה שלי, כי היום אני תוקע בשופר שמייצג את היותנו עם חופשי מאימת הגויים בחו"ל, בראשית צמיחת גאולתנו בארצנו, השופר של ארץ ישראל.
(נצבים תשעו)