פרשת שופטים מתמקדת במוסדות הלאומים של העם היהודי: בתי הדין, המלכות (שלטון), הכהונה והנבואה. בתחילת הפרשה אנו מצטווים על הקמת בתי דין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר וכך נאמר: ' שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק… צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף …'. התורה מפרטת את הכללים הבסיסיים של משפט צדק. יש להתרחק מכל משוא פנים ולקיחת שוחד, ויש להתייחס באופן שווה לתובע ולנתבע. לאחר הפירוט מסכמת התורה : "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
בתחילת הציווי נאמר 'ושפטו את העם משפט צדק'. מדוע יש לחזור ולצוות 'צדק צדק תרדוף'? זאת ועוד, מדוע הצו מנוסח באמצעות כפילותה של המילה 'צדק' – 'צדק צדק תרדוף'?
מפסוק זה הבינו חז"ל, שיש שתי מערכות של צדק. האחת, היא הדין הצרוף והברור והשנייה היא פשרה (סנהדרין לב ע"א). ומוסיף רבי מאיר שמחה מדוינסק, שמנגנון הפשרה מופעל כאשר בית הדין נחשף למקרים שאין הלכה פסוקה וברורה. מקומה של הפשרה לאפשר לבית הדין להגיע לפסיקה באמצעות ויתור של הצדדים. זו הסיבה שהתורה מזכירה את הצדק פעמיים. כנגד הדין והפשרה (משך חכמה דברים טז,ב). אולם ניתן להסביר את כפילות המילה צדק בכיוון אחר. בכך מבקשת התורה להדגיש, שיש להתמקד לא רק במטרה שתפקידה להוציא משפט צדק בעולם, אלא אף שהאמצעי יתבצע כראוי ללא משוא פנים. דוגמא לכך היא מינוי דיינים. נכון שהמטרה המרכזית היא שהדיינים ישפטו ביושר, אולם לא ניתן להתעלם מתהליך בחירת הדיינים.
הורתו ולידתו של הצדק המשפטי, הוא במינוי דיינים ראויים וכשרים. יתכן וכפילותו של הצו לעשיית משפט צדק באה להדגיש, שהצדק אינו תלוי רק בדיינים אלא גם בדרך המינוי. וכך מפרש הרש"ר הירש: "שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין … נמצאת מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע… חובה על ראשי הצבור למנות שופטים, שישפטו משפט צדק ולא יטו משפט, ובשעת המינוי יתנו דעתם ליושר האופי, ונוסף על כך רק לידיעה ולהבנה הדרושה לעשיית משפט'. אסור להפקיד את מינוי הדיינים בידי אנשים בעלי אינטרס פוליטי. המינוי צריך להתבצע מתוך בחינת הכישורים ובדיקת היושר של הדיינים. התורה מדגישה, שהטוהר המשפטי יושג באמצעות דיינים ישרי לב השולטים בהלכות, ויהיו מעורבים בין הבריות. דיינים המכירים את החברה ואת אופייה.
אולם, ניתן להבין גם שהציווי 'צדק צדק תרדוף' אינו מתייחס רק לדיינים אלא לכל אחד ואחד. הציווי הוא קוד אתי של חברה יהודית. נקודה זו מודגשת בדבריו הקצרים של רבי בונם מפשיסחה : "צדק צדק תרדוף" – צדק בצדק תרדוף. דהיינו, מטרה צודקת יש לרדוף באמצעים צודקים. יש להימנע מתפיסה הדוגלת, שהכל כשר כדי להשיג מטרה צודקת. גם אם אנו צודקים ומגיע לנו, אל לנו להשיג את המטרה על ידי 'קומבינה'. את הצדק, בצדק תרדוף. הקריאה לקוד חברתי, הקורא להפסקת ה'קומבינות' והכל בשם הצדק מודגשת בסופו של הפסוק: "…לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָך". חברה שיודעת לרדוף את הצדק בצדק, חברה שנותנת אימון מלא בבתי המשפט ובדיינים – מובטחת לה הישיבה בארץ. וכפי שמנוסחים הדברים בספרי דברים קמד: 'למען תחיה וירשתה את הארץ, מלמד שמנוי הדיינים כדאי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב'.
המודעות לכך שארץ ישראל היא נחלת ה' מובילה לתפיסה, שהזכות שלנו לנחול את הארץ מותנית בצדק, שראשיתו במינוי הדיינים בצורה צודקת, המשוחררת מאינטרס פוליטי וכלה בכל אחד מאיתנו שיידע להשיג את מטרותיו הצודקות בצדק וביושר.
(שופטים תשעה)
צדק רודפים בצדק
השארת תגובה