איך נכנסים אל ראש השנה ?

איך נכנסים אל שנה חדשה ?

עם הרבה ענווה
כי כל פעם מחדש אנחנו מגלים כמה אנחנו בסך הכל כאלה קטנים, כמה עם כל הרוח והרושם והפוזה שאנחנו עושים, בסופו של דבר שפעת קטנה משכיבה אותנו מותשים ומשביתה אותנו מפעילות, ותא סרטני אחד מעביר אותנו מן העולם.

עם הרבה ענווה
כי אנחנו מביטים סביבנו כל יום, רואים עין בעין, וחשים בכל נים ועצב בגופנו כי רגע באפו חיים ברצונו, ומודעים היטב למציאות של 'כצל עובר' ו'כחלום יעוף', 'חרס הנשבר' ו'אבק פורח'.

עם הרבה ענווה
כי אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים כלום, ולא משנה כמה תעודות יש לנו על הקיר וכמה דוקטורטים באמתחתנו. אנחנו מבינים שבסך הכל באנו לכאן לסיבוב של שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, לעשות את שליחותנו בעולם ובסוף ל'הזדכות על הציוד' – מה ששייך לאדמה יחזור אליה, ומה שמקורו באין סוף ברוך הוא- יחזור לשם.

עם הרבה עוז
כי בשבילי נברא עולם. כי המין האנושי יכול להפוך עולמות, לבנות ולהשחית, לתקן ולהשמיד, לרפא ולהרוג.
כי למין האנושי יש כוח תבונה ויכולת. כי לאדם יש כוח לשפר, להיטיב, להחיות.

עם הרבה עוז
כי האדם צריך להאמין בכוחו ובעוצם ידו, מתוך הכרה ברורה וגדולה כי הוא היושב במרומים, ורק הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

עם הרבה עוז
כי רק מתוך תחושה של עוז, ביטחון עצמי וחיבור לצדקת הדרך אפשר להזיז דברים, ולשנות כל מציאות שהיא.

עם הרבה אמונה
כי אין חיים, ואין טעם לחיים, ללא אמונה, וללא תקווה, וללא ציפייה.
כי אם כבנים ואם כעבדים- כך או כך עינינו לך תלויות.

עם הרבה אהבה
כי אחרת מה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש אם אין בחייו אהבת ה' ואהבת אדם, אם אין בו 'ואהבת לרעך כמוך', אם אין בו אהבת חסד ואהבת תורה.

עם הרבה תקווה
כי אדם ללא תקווה הוא אדם כבוי, פרח נבול, חסר חיים, מנותק מהשורש ומהיעד.
כי אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן, גם כל זמן שהנר דולק, ולפעמים גם כשהוא כבר כבה ויש חושך מסביב, וגם כשחרב חדה מונחת על הצוואר.
כי כבר כל כך הרבה פעמים ראינו ברמה האישית וברמה הלאומית ולאורך כל ההיסטוריה כיצד 'הפכת מספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה', כיצד פתאום קורה במציאות 'ונהפוך הוא' כזה או אחר, וכיצד אחרי הכל ולמרות הכל בסופו של דבר- נצח ישראל, גם אם הוא לא תמיד מובן- הוא אף פעם לא משקר.

שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה !
(נצבים צשעו)