מחכים לשבת?

יום אחד בשבוע, כל נשמה בדרכה, זקוקה למען קיומה ובריאותה 'לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת'

אם יש מילה שראויה לעיון, להתבוננות, להתמודדות, לחשיבה ולבחינה אישית אמיתית ומחודשת, במיוחד בדור שלנו- דור הריצות וההתרוצצויות, השחיקה והמרדף האין סופי, החיבור לטלפון, לתקשורת למיילים ולרשתות למיניהן- זו המילה הזו- הַשַּׁבָּת.

לצערנו, בגלל שריטות ומשקעי העבר, ובגלל שאנחנו אוהבים להכניס כל דבר להגדרות מפלגות ופשטניות של דתיים-חילוניים, ימין-שמאל וכדומה, גם המילה הזו- הַשַּׁבָּת, הפכה להיות כלי להתנגחות ולהתנצחות.

ואולי נכון יהיה לקחת צעד אחד אחורה, לנקות את הרעשים מסביב, ולחשוב בצורה אישית, אמיתית וכנה על המשמעות והרלוונטיות של היום הזה, יום שהוא מהפכה.

מה שנראה היום כדבר פשוט וברור לכל בר דעת שלכל אדם מגיעה מנוחה, לחלוטין לא היה מובן לאנושות כולה במשך אלפי שנים. עצם הרעיון הזה שללא קשר למצב הכלכלי, התרבותי, הדתי, החברתי, המשפחתי וכן הלאה- העולם והאדם צריכים להיכנס למעגל חיים של שבוע- מעגל שבסוף כל שבוע באופן קבוע מגיע יום המנוחה- הַשַּׁבָּת, זו מהפכה בתפישת הצורך האנושי במנוחת הנפש והגוף.

אפשר לגשת אל השבת מהצד הדתי ההלכתי, אפשר לגשת אליה מהצד המשפחתי, אפשר לגשת אליה מהצד הסוציאלי-כלכלי, אפשר לגשת אליה מהצד הפסיכולוגי-נפשי של התנתקות מריצת היום יום, ופיתוח כוחות נפש אחרים בנשמה, אפשר לגשת אל השבת מזוויות ראייה וממקומות שונים- העיקר לגשת אליה, להתמודד איתה, לתת ליום הזה תוכן ומשמעות. כל אחד עם עולמו, השקפותיו וערכיו- כולנו כבני אדם, כרקמה אנושית אחת, כדברי המשורר, לבחון את עצמנו, ובמיוחד במציאות שלנו – מול המושג הזה של שבת.

יש בשבת שני עקרונות יסוד. האחד הניתוק- מרעשי היום יום, מהלחץ, מהריצה, מהוואטסאפ ומהמיילים, מהצורך להיות 'מחובר' ו'און ליין' 24/7. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין כמה הניתוק הזה הכרחי לנפש האדם ולבריאותו.

העיקרון השני רמוז בהגדרה המופיעה בתורה –'לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת'. עשייה פוזיטיבית – אישית, משפחתית, חווייתית, רוחנית וכן הלאה- העיקר- להעשיר את הנפש, לרומם את הרוח, לפתח שרירים בנשמה שלא באים לידי ביטוי במהלך השבוע, להעצים את הביחד המשפחתי והחברתי, להיטען בכוחות חדשים, ומתוך כך לצאת אל שבוע חדש, עד השבת הבאה.

לא ממקום דתי אלא מתוך הבנה עמוקה את נפש האדם ואת ההיסטוריה היהודית, כתב הסופר ואיש הרוח אשר צבי [הירש] גינצברג, המכונה 'אחד העם', שהיה מראשי התנועה הציונית, את המשפט המוכר- "יותר משישראל שמרו את השבת – שמרה השבת אותם". שמרה בעיקר על השפיות האישית, על חיזוק הרוח, על הנפש והנשמה הנשחקים במירוץ החיים, על הביחד המשפחתי, על שלוות האישיות וההתנתקות מרעשי היום יום, ועל ערך בסיסי בזהותו של העם.

את אנחת הרווחה הנשמעת במקומות עבודה רבים ביום חמישי בסוף יום העבודה, כש'העט נופל מהיד', עם סיום עוד שבוע ולקראת השבת- אפשר לשמוע מקצה העולם ועד סופו.

הנפש כמהה לרוגע, לניתוק ולשלווה. זה היה נכון מאז ומעולם, וזה נכון, רלוונטי וקיומי שבעתיים לדורנו ה'מחובר' 24/7.

יום אחד בשבוע, כל נשמה בדרכה, זקוקה למען קיומה ובריאותה 'לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת'.

(כי תשא תשפ"ב)