ד"ר יצחק קניגסברגשלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה. האם יש חוט משולש המקשר בין שלוש הנבואות האלה?
בפרשת דברים משה פותח בתוכחה: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א'). התנהגות עם ישראל לאחר צאתם ממצרים, אילצה את משה להסתייע בשופטים, כדי להתגבר על טרחנותם במשאים ומתנים ובמריבות אין קץ. הוא ביקש שמינוי השופטים ייעשה בצורה דמוקרטית: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", ומתוכם בחר משה את אלה שעמדו בקריטריונים של אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע, כהצעת חותנו. הוא צווה על השופטים: "שָמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוא" (שם). משה ראה בהנהגה שיפוטית ערכית וישרה, ערובה לחיים יציבים בארץ, שאותה עומדים בני ישראל לרשת. האם תקוותיו של משה התגשמו? מסתבר שלא!
כשמונה מאות שנה לאחר דבריו של משה ישעיהו הנביא (פרק א') הוכיח את עם ישראל: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" וגו'. הוא הזהיר את העם מפני קריסת המערכת המשפטית, ודרש מהשופטים: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה", שאם לא כן: "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". על הדברים האלה התריע הנביא ישעיהו כמאה חמישים שנה לפני החורבן.
נביא החורבן ירמיהו, שלפי המסורת הוא זה שתיקן את מגילת איכה, קונן: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א'). גם הוא הזכיר את אי עשיית הצדק כאחד הסיבות לפורענות: "לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן : לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ אֲדֹנָי לֹא רָאָה". על כך בא העונש: "סכות באף ותרדפנו הרגת (בחרב) לא חמלת" (שם ג').
חז"ל אמרו: "חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין" (אבות ה',ח'). הם קשרו בין הסתאבות המערכת המשפטית לבין פורענות הכליה בחרב, כפי שחזה ישעיהו.
החוט המשולש המחבר בין שלושת נבואות "איכה", והנושא המשותף המאפיין אותן, הוא עשיית הצדק במערכת המשפטית.
האם ניתן להכיל את עיקרון הסיבתיות במערכת ה – "איכה" שלפנינו?
עיקרון הסיבתיות מציינת יחסי סיבה- תוצאה בין אירועים. הפילוסוף דיוויד יום קובע כי סיבתיות היא קביעת עמדה עבור הזמן, לפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. ניקח לדוגמא נהג הממהר להגיע לפגישה ולצורך כך הוא עובר עבירות תנועה מסוכנות. הסיכוי שהוא יגיע לפגישה בזמן, בתנאים אלה הוא קרוב לאפס, בגלל תאונת דרכים או היתקלות עם המשטרה. לעומת זאת אם הוא ימלא אחר חוקי התנועה, הוא אולי יאחר לפגישה, אך סיכוייו להגיע קרובים למאה אחוז.
בניית מערכת משפט ב"איכה" הראשון (משה) המקבילה לקביעת חוקי תנועה, קריסת המערכת ב"איכה" השני (ישעיהו) בגין השרים הסוררים ואוהבי השוחד והשלמונים, המקבילה לאי שמירה על חוקי התנועה, והתוצאה הבלתי נמנעת של חורבן הבית והגלות ב"איכה" השלישי (ירמיהו) המקבילה לתאונת הדרכים, מראה שניתן להכיל את עיקרון הסיבתיות על מערכת ה"איכה" שלפנינו.
השלמת עיקרון הסיבתיות תעשה בהשבת מערכת המשפט לתקנה, המקבילה לשמירת חוקי התנועה, ברוח דברי ישעיהו א':
"ואשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"!
(דברים תשעז)
