אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מבין כל המילים האפשריות שיש בכוחן לבטא את הקשר הרצוי בין האדם לבין אלוקיו, בחרה התורה דווקא במילה 'וְאָהַבְתָּ'. וכך תיפתח הפרשה הראשונה של קריאת שמע:
'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ'.
לא רק את הקשר בין האדם לבוראו מכנה התורה במילה אהבה, אלא גם את הקשר שבין אדם לחבירו, תגדיר ותאפיין התורה במילה אהבה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
ולא רק את הקשר שבין אדם לחבירו הרגיל תכנה התורה במילה 'אהבה', אלא היא תדרוש שהקשר הזה יהיה גם בין החברה היהודית וכל פרט בתוכה לבין אותם גרים שבאו לגור איתנו בארץ: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".
פעמיים התורה גם תשתמש באותה מילה בבואה לכמת את עוצמת האהבה ותאמר את המילה- 'כָּמוֹךָ'. גם אצל הרע והחבר וגם אצל הגר תצווה התורה שעוצמת האהבה תהיה 'כָּמוֹךָ'. כמה זה בדיוק כָּמוֹךָ ? זה אינדווידואלי. כל אדם לעצמו אמור לדעת כבר לבד את המינון של 'כָּמוֹךָ'.
האהבה הזו- איננה חד-כיוונית רק של האדם כלפי חבירו או כלפי הגר. האהבה הזו היא דו-צדדית- גם מצד הבורא לברואיו, כפי שנאמר בפרשה: " כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".
הנה כאן מבהירה התורה, למי שההבהרה הזו הייתה נחוצה, כי עובדת היותנו ובחירתנו להיות עם סגולה מכל העמים לא נובעת מכמות היחידות במתמטיקה או כמות המדליות באולימפיאדה, לא מחכמתנו ולא מעוצם ידינו, אלא מסיבה אחת פשוטה- מאהבת ה' אותנו. מזה מתחיל הכל ובזה מסתכם הכל.
מעניין, שמכל המילים שיכלה התורה להשתמש בהן לבטא את הקשר הן החברתי והן האלוקי – היא בחרה במילה 'אהבה', שלכאורה היא מילה חמקמקה, קצת מעומעמת, הבאה ממקום של רגש ולא ממדע מדויק, וניתן לפרש אותה ולממש אותה בדרכים רבות- כשכל אחד יגדיר בדרכו שמבחינתו זה הפירוש לציווי וְאָהַבְתָּ. אעפ"כ, למרות הכביכול חיסרון הזה של המילה אהבה- דווקא בה בחרה התורה להשתמש, אולי כדי לומר- שיש דברים שהם מעל הכמות, הצמצום, וההגדרה המשפטית החוקית היבשה. יש דברים במערכות היחסים שבין אדם לאלוקיו ובין אדם לחבירו, שכמו הפרסומת לחומוס- אם הם לא באים מאהבה- עדיף שלא יבואו כלל.
(ואתחנן תשעז)
