יש לאלוקים במה לקנא?

כחלק מן החזרה על עשרת הדברות נזכר גם איסור עבודה זרה על פניו השונות: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל כל תמונה… לא תשתחווה להם ולא תעבדם…". לא נעסוק בפרטי האיסור כפי שעולה מן הפסוקים אלא בהמשך הפסוק "כי אנכי ה' אלוקיך א-ל קנא פקד עוון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי" (דברים ה, ז-ט). במכילתא מובא דיאלוג בין פילוסוף אחד ובין רבן גמליאל וזה לשון המכילתא:

"שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל, כתיב בתורתכם 'כי אנכי ה' אלוקיך א-ל קנא' וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה?

גבור מתקנא בגיבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר, אלא יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה".

שאלת הפילוסוף הזו משובצת גם במסכת עבודה זרה בתוך מסגרת רחבה יותר של ערעורים רעיוניים ופילוסופיים על איסור עבודה זרה (ע"ז נד, ב). רוב התהיות ביחס לאיסורי עבודה זרה מועלות בפי זרים וכופרים ומיעוטן בפי חכמי ישראל בעצמם. ואף שהן מוצגות כתהיה מן החוץ, בחלקן הגדול הן שאלות מחשבתיות שהעיסוק בהן עשוי לנבוע מתוכנו. רק אחת השאלות מתנגחת עם קנאתו של הקב"ה שנראית מגוחכת אם יוצאים מן ההנחה הברורה שעבודה זרה אינה נמצאת בתחרות ממשית מול הקב"ה ואינה יכולה להועיל מאומה והרי היא שטות והבל ורעות רוח.

התשובה לשאלה זו כפי שהיא מנוסחת בגמרא היא:

"אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אבא.

כששמע המלך על מי הוא כועס על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס? הוי אומר על הבן הוא כועס".

תשובת ר"ג היא שהפילוסוף לא הבין שאין מדובר ב"קנאה ב" אלא ב"קנאה ל". כמובן שהקב"ה אינו מתקנא בעבודה זרה אבל הוא אינו יכול שלא לקנא לשמו ולאווילות של בנו שמכנה לכלב בשמו הגדול. הקנאה אינה מכוונת כלפי העבודה זרה אלא כלפי מי שבוחר בה על פני הקב"ה.

תשובה אחרת לאותה שאלה ניתנת בגמרא בהמשך "אמר לו אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנא בה פחותה ממנה מתקנאה בה".

תשובה זו נראית דומה במבט ראשון. גם היא מניחה שהכעס הוא על מי שבוחר בחלופה נחותה על פני הדבר האמיתי. ההבדל בין שתי התשובות נובע מן הדימויים- התשובה הראשונה מדמה את העבודה הזרה לכלב ואילו בתשובה השנייה עבודה-זרה נמשלת לאישה נחותה. במשל הראשון הקב"ה הוא המלך שאנו בניו והכלב אינו אלא חית מחמד אפילו בעיני הבן, אלא שהכלב משמש תחליף לשעשועי אב ובנו. במשל השני הקב"ה הוא בן זוגה של כנסת ישראל שבוגדת בו וממירה אותו עצמו בע"ז ובוחרות בזוגיות שונה.  במשל הראשון מדובר בטעות ומשובת נעורים ובמשל השני בבגידה. כך או כך המשלים הללו דנים לא רק בעבודה זרה הקלאסית של עבודת הצלמים וייחוס של כוחות על לחפצים אלא בקושי להתמיד בקשר רציף דווקא עם הדבר הברור, היציב, האמיתי. והסיבה היא שהוא תובעני ואינו מתפשר, הסיבה היא שהוא א-ל קנא.

(ואתחנן תשפ"א)