הרב שי פירוןרבי ישראל מרוז'ין
תחילת פרשת כי תצא, מעמידה אותנו בפני אתגר רעיוני לא פשוט: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". ידועים דברי רש"י על אתר: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה ישאנה באיסור". ההנחה החינוכית המובאת בדברי רש"י אינה פשוטה כלל ועיקר: האם נכון להיכנע לצרכי היצר? האם כך נלחמים בנטיותיו הנמוכות של האדם?
כבר עסקנו באישיותו המיוחדת של רבי ישראל מרוּז'ין. מספרים שבערב שבת, ראה רבי משה מקוברין שהרבי מוכן לשבת אלא שהמקטרת שלו בידו, ועשן רב עולה ממנה. מיהר הרבי מרוז'ין להסביר: "איש אחד טעה ביער סמוך לכניסת השבת. לפתע ראה האיש מרחוק בית אחד, ונכנס אליו. לתדהמתו, רק כשנכנס הבין כי אין זה אלא ביתו של שודד איום ונורא, ועל השולחן שלפניו מונח רובהו של השודד. מה עושים עכשיו? חשב האיש: אם אברח, השודד ירה בי. אם אשאר כאן, אהיה נתון לחסדיו של רשע זה. אקח את הרובה ואירה בו… אם אצליח להרוג את השודד – מה טוב. וגם אם לא, אמלט מהבית בחסות העשן שיעלה מהירייה ."כשסיים הרבי את סיפורו, הניח את מקטרתו מידו ואמר: "גוט שַבֶּעס", שבת שלום".
הרבי מרוז'ין מלמד אותנו שלפעמים, כדי להתגבר על עולם החומר, יש להשתמש בו ולו כדי לתעתע בו. רגע לפני השבת, כאילו, קשה לרבי להיפרד מעולם החומר. הדרך לפרידה קשורה גם בהכרה בקיומו. התעלמות ממנו ונקיטה בצעדים רוחניים מופשטים שאין בהם כדי להתמודד עם קשיי המציאות, אינם עולים בקנה אחד עם דרכה של היהדות.
כמה אמת פנימית בדברי הרבי מרוז'ין, וכמה כלים מעשיים להתמודדות עם אתגרי המאה ה – 21 יש בהם. כיצד מתמודדים עם מהפיכת המידע? מה עושים עם הפיתויים הרבים שלפתחנו?
ברור שיש להציב גבולות, ברור שלא הכל מותר לנסות, ולא נהפוך את החולשה למצווה. אבל אסור להתעלם מהגישה המרכזית של מצוות אשת יפת תואר כפי שבאה לידי ביטוי במעשה של רבי ישראל: לא מתעלמים מהמציאות, לא בזים לה, לא מדחיקים אותה– מתמודדים אתה. הדחקה, התעלמות, התחסדות, שגם לא מתאימה למדרגת כלל האדם – מובילה לכישלונות מיותרים, לעיתים חמורים יותר.
ברוח זו מסביר בעל הנתיבות שלום מצווה אחרת בפרשתנו, מצוות מעקה: "…בפשט הפסוק מקשים מדוע נאמרה מצות מעקה דווקא בבית חדש… ויש לפרש על דרך העבודה, על פי מה מאמר מרן אדמו"ר בעל "בית אברהם" זכותו יגן עלנו על הפסוק ' יעזוב רשע דרכו ', היינו שלא די שיעשה תשובה על פרט זה או אחר, אלא יזנח לגמרי את הדרך שהלך בה עד כה ויקח עצמו לדרך חדשה. וזהו פירוש 'כי תבנה בית חדש', כאשר יהודי רואה שכל מהותו מופרכת… וחפץ הוא לבנות בית חדש, לבנות את כל מהותו מחדש. עצתו, 'ועשית מעקה לגגך', מרמז למדת היראה כדאיתא בספרים הקדושים ד"מעקה" עם הכולל בגמטריא ירא"ה, וכן ענין מעקב הוא גדרים וסייגים, שזה העצה לכי תבנה בית חדש…".
כלומר – בכל פעם שהחיים מזמנים לנו מהלך חדש, מציאות חדשה, התחדשות מכל סוג שהוא, אל לנו לפחד. כל שנצרך הוא לבנות "מעקה" ולהביא את מידת היראה אל תוך המציאות החדשה. ללוות את ההתחדשות במבט "של פעם", לתת לרוח היראה להציב גבולות ולמנוע תקלות.
(כי תצא תשעז)
