כל הפוסטים בפסח

המעיין בדרשות חז"ל על מכות מצרים יבחין במגמה מעניינת: ייחוס של תכונות, מחשבות ורגשות אנושיים לדוממים ולבעלי חיים, או תביעה

היהדות אמנם אינה משתנה אולם היא אינה מקובעת, אלא, 'כמסמרות נטועים' מצה זו שאנו אוכלין על שום מה? כי מצה

חותם העבר אינו פרט היסטורי שחלף. הוא מום שאנו נושאים עלינו סיפור יציאת מצרים הוא יסוד מכונן של מצוות רבות.

"חיפשתי איזה מעשה שאני עושה שאף אחד אחר לא עושה אותו והאמת שלא נעים לי, אבל לא מצאתי…" בשנה שעברה,

  כשרובו המוחלט של עם ישראל יסעד בקרוב סביב שולחן הסדר, כולם יהיו שם. קרובי ורחוקי משפחה, חברים ואולי גם

הקביעה לאכילת מצה שעליה אנו מברכים נקבעה עוד בטרם יצאנו ממצרים הסכמה הבסיסית שעל פיה נוצרים ימי זכרון וחגים בכל

המיזוג בין יו"ט של פסח ושבת מפנה את תשומת הלב לקשרים ולקווי הדמיון שביניהם, ובה בעת גם להבחנה חשובה. הדמיון

סיפור יציאת מצרים הוא אחת מהמצוות של ליל הסדר. תוכנו כולל את תיאור הנסים הגדולים שנעשו לנו בעת יציאתנו ממצרים.

במוקד ליל הסדר עומדת חובת ה"הגדה". אכן, בליל הסדר מונים לא פחות מחמישה עשר סימנים ("קדש ורחץ"), אך מבחינה פרופורציונלית,

חג הפסח מתייחד משאר המועדים, בכך שהוא החג היחיד שכל מצוותיו קשורות לפה, הן בדיבור שמצווים אנו לספר ביציאת מצרים