כל הפוסטים בגר

הרמב"ם מדגיש שלא ניתן להבחין בין מי שאבותיו יצאו ממצרים לבין החיבור של הגר להיסטוריה היהודית – גם אם הוא

כידוע, כאשר גר מתגייר ומצטרף לשורות העם היהודי, הוא הופך להיות ליהודי לכל דבר ועניין. אולם, מעניין שיש תחומים מסוימים

פרק מ"ב בשני הפרקים הקודמים ניתחנו את עמדת בעל 'הגהות מרדכי', והגענו למסקנה כי עמדתו בעייתית. נוכל לדייק את הבעיה;

פרק ל"ו הנחת היסוד של הרמב"ם היא שבית הדין חייב לבדוק את מניעי המתגייר. המקורות התלמודיים העוסקים במניעי המתגייר מתייחסים

  פרק ל"ד בניגוד למסורת העתיקה, שלפיה מניעי המתגייר אינם רלוונטיים לתוקף הגיור, מצויה בספרות התנאית עמדה שלפיה מניעי המתגייר

מעניין לציין שהמצווה המוזכרת יותר פעמים בתורה, איננה אמונה או כשרות או שבת ומועדים, אלא דווקא הדאגה לגר. אנחנו מצֻווים

פרק כב בפרק הקודם הצגנו את עמדת רב הונא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". התלמוד מתמודד עם

רצון הגר להצטרף לעם ישראל הוא היסוד המכריע, ממנו נובעת התחייבותו במצוות, זאת בדומה לכל יהודי פרק כ' בפרק יט

אם הגר התגייר לבד קוראים לו "בן אברהם אבינו", אבל במקרה שאביו התגייר ניתן לקרוא לו כבן אביו היהודי שגם

חלק י"ב כל פעולת זיהוי מחייבת קיומו של מושא מזוהה. זיהויו של אדם כיהודי מותנה בלידתו. זיהויו של נוכרי כיהודי