כמה לקו באצבע?
חג הפסח אינו שייך לערוץ ההיסטוריה. הוא שייך לערוץ המציאות, כאן ועכשיו. ביטוי לכך ניתן בקטע המפורסם מן ההגדה: "בכל
חג הפסח אינו שייך לערוץ ההיסטוריה. הוא שייך לערוץ המציאות, כאן ועכשיו. ביטוי לכך ניתן בקטע המפורסם מן ההגדה: "בכל
כשהיה רוצה השופט ד"ר משה זילברג, ה"עילוי משוודוויל" וחניך ישיבת נובהרדוק, מבקש לבחון את תלמידיו בשיעור הפתיחה, נהג להציע לפניהם
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
פרשיות תזריע ומצורע עשויות לעורר אי נחת רבה. לבד מהקשיים הרבים בהבנת הדברים, שעשו את "מסכת נגעים", במובנה הרחב, לאחת
אם תרצו, הרי זו ההגדה של פסח וסיפור יציאת מצרים כולו, שעשויים לשמש כר נרחב ל"סדרת חינוך", וללמדנו כיצד להעביר
אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שיותר מכל טקסט אחר מבטאת, בבהירות ובתמצית, את תורת החינוך היהודי על
אחד המאפיינים הבולטים של ההיסטוריה היהודית הוא חוסר הביטחון. בהיותה בגלות, כבשה בין שבעים זאבים, חשה תמיד כנסת ישראל אי
"פרשת המקלל" (ויקרא כד, י-כג) שחותמת את פרשתנו, מתארת אמירה קשה שיצאה מפיה של דמות אנונימית-למחצה, בן ליחסי תערובת, שסופה
"ישראל, עם קדושים, קומו לעבודת הבורא, יידעלאך, טייערע כושר יידעלאך, שטייט אוף, לעבודת הבורא" (יהודים, יהודים יקרים וכשרים, קומו לעבודת
"אין דבר שלם יותר מלב שבור, ואין זועק יותר מן הדממה". משפט זה, שטבע ר' נחמן מברסלב, זכה לפופולאריות רבה