כל המאמרים במדור שמות

באופן מסורתי נקראת פרשת בשלח, שבת שירה, בסמיכות לט"ו בשבט. הסיבות לכך הן בעיקר ארבע הפרשיות הקרבות ובאות. אולם, כמו הרבה קשרים טכניים במסורת ישראל,

קביעת ט"ו בשבט כחג הנטיעות אינה קשורה להלכה וליסוד החג. מבחינת מסוימת, הדבר הוא בדיוק הפוך: חג הנטיעות הוא ט"ו באב, בדיוק חצי שנה מהיום

הגיבור הגדול של התנ"ך, מושיעם של ישראל מטיט היוון של מצרים העכורה, נולד בפרשתנו. ואכן, הקב"ה אופף את לידתו במסתוריות, ובסיפור קורע לב ומדהים כאחד.

אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית (=מקום מחסה עם ירק ומים).

מפני מה זכה משה רבינו להיות מנהיגם של ישראל? לשאלה זו ניתנו תשובות שונות. מרש"י עולה כי יסוד מנהיגותו היה טמון בו מראשית לידתו –

בפרשיות ויקהל פקודי יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. נבחן את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו. בתיאור מעשה המשכן משה מזכיר את אחד

מרים סמואל הנשים היו פעילות מאוד במלאכת המשכן הן בהבאת החומרים והן במלאכה עצמה: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה…", "וְכָל