כל המאמרים במדור בעיניים של מוטי

ושלח אורך בימים טרופים אלה, בשעות הערב, כשיוצא לרעייתי שתחי' ולי לשבת ולשוחח על דא ועל הא, מדי שעה לערך יוצא לה ככה: "תגיד, מה

כ-3,000 אנשים השתתפו ביום ראשון בכינוס שארגנו גופים שונים מהימין, בקריאה ליישב את רצועת עזה ביהודים. במקום אף הוצגו תוכניות מעשיות, לכאורה, איזה גרעין עתידי

יש ברירה? לא מכיר אדם נורמלי שהיה רוצה להחליף עם חברי הקבינט בכלל ועם ראש הממשלה נתניהו בפרט, נוכח ההחלטות הכה חשובות, הרות גורל ממש,

המותר והאסור הטבח הנורא של שבת שמחת תורה אינו מרפה, וסביר גם שלא ירפה. הוא נצרב לא רק בנשמה, לא רק בלב, אלא גם בתודעה

על כס השופט לא אחת, נוכח פסיקות בג"ץ, אני מוצא עצמי תוהה האם השופטים המכובדים מקבלים את החלטותיהם בצמידות מלאה ואבסולוטית לספר החוקים ולתקדימים המשפטיים,

ותקנם בעצה טובה לא בטוח שיש בעולם מדינה בה קומץ קטן של אנשים נדרש מדי יום לקבל החלטות כה הרות גורל, כמו ההחלטות שאמור לקבל

להעמיד לדין? על דברים חמורים הרבה פחות מירי בשוגג על שלושה חיילים שלנו, הועמדו היורים ומפקדיהם לדין צבאי. במקרה הטראגי האחרון, נכון לעכשיו, חוקרים. וטוב

מה יהיה? בטוח שאין אחד במדינה הזו שלא שואל את עצמו כמה פעמים ביום: מה יהיה? מתי, ובעיקר איך זה ייגמר? ללכת לישון בכל לילה

אם אין אני לי, מי לי אם מישהו עוד האמין שאווירת הפיוס בחברה הישראלית שפשתה עלינו כשהתותחים החלו לרעום תישמר גם לאחר שוך הקרבות, הוא