כל המאמרים במדור דברים

ההפטרה מזכירה לנו על מה חרבה ירושלים: "… בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי… הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ

הימים המיוחדים הללו, ימי האבל על החורבן המתמשך של בית המקדש, מקבלים טעם ומראה עדכני לנוכח אירועי השעה. מפעם לפעם מסובב הסיבות מחזיר אותנו לציר

שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה. האם יש חוט משולש המקשר בין שלוש הנבואות האלה? בפרשת דברים משה פותח בתוכחה: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם

בספר דברים ישנם דגשים רבים המעידים על החשיבות של שימור הזיכרון. "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן

דברי הפרידה של משה רבנו כוללים תוכחה על הכשלים וההתנהלות של עם ישראל בכל התחנות בהם עבר מאז יציאת מצרים. התוכחה והביקורת של משה רבנו

"כל ילד בא עם הברכה (כלומר, הפרנסה) שלו", כך גורסת האמרה הרווחת. משפט זה נועד להצדיק את ריבוי הילודה גם בקרב משפחות אשר הפרוטה אינה

בשורה האחרונה הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על ירושלים. כל שאר הקרבות ביצהר ובנוה צוף, באיתמר ובתל אביב, בחניתה וביסוד המעלה- כל אלו הם רק תחנות