כל המאמרים במדור בדרכו של הרב יהודא אשכנזי (מניטו)

פרשת השבוע שלנו פותחת בשבת הארץ ומסיימת בשבת בראשית בחיבורה עם המקדש. היחס הקיים בין השבת והשביעית הוא היחס בין הפרט לכלל, האדם והאומה. בהמשכה

"והכהנים הלויים, בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי, בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, נאום ד'

  יש מספר עניינים שהרמב"ם אינו כולל אותם במניין תרי"ג המצות בעוד שהרמב"ן חולק עליו; מן המפורסמות, יישוב ארץ ישראל והקדושה. לדידו של הרמב"ם, הפסוק

חג הפסח מתייחד משאר המועדים, בכך שהוא החג היחיד שכל מצוותיו קשורות לפה, הן בדיבור שמצווים אנו לספר ביציאת מצרים והן באכילה שזהו הזמן היחיד

פרשתנו היא בעצם המשכה של פרשת תזריע, שבה החלה התורה בפירוט דיני המצורע. פרשתנו עוסקת ברובה במה על המצורע לעשות בכדי להיטהר; וכן בצרעת הבית,

  פרשת השבוע עוסקת ברובה בסוגי צרעות ובדרך גילויין והטיפול בהן. ולהפתעתנו הרבה, האדם אליו מפנה אותנו התורה באשר לצרעת הוא הכהן. ואין אנו מצליחים

פרשת שמיני הינה המשך ישיר לסיום הפרשה הקודמת שעסקה בתיאור ימי המילואים לחנוכת המשכן, כאשר אנו נמצאים בתחילת פרשתנו בשיאו של מעמד חנוכת המשכן ביום

פרשתנו ממשיכה את הפרשה הקודמת ועוסקת בדיני הקרבנות ועבודת הכהנים. מעשים אלו עלולים להתדרדר ולהגיע לידי עבודה זרה ולכדי מה שאירע מאוחר יותר עם נדב

ספר ויקרא מהווה המשך ישיר לסיומו של ספר שמות. כאשר משה אינו יכול לבא אל אוהל מועד משום ששכן עליו הענן; על כן צריך משה

פרשת פקודי החותמת את ספר שמות, ספר הגלות והגאולה, בעצם מבקשת לסכם לנו את כל מהותה של גאולת ישראל. כל הפרשה עוסקת בסיכום כל מלאכת