כל הפוסטים בגיור

פרק כ"ה עמדתו של רב יוסף, שלפיה גר קטן יכול למחות על גיורו בבגרותו, עוררה דיון כבר בספרות התלמודית. אביי

ההלכה מניחה כי לגר קטן יש רציה מסוימת הבאה לידי ביטוי בשני אופנים: הזדהותו עם אחד מהוריו היוזם את המהלך

ככל יהודי וגר מאז ומעולם. הרצון הנדרש בגיור קטן הוא היעדר רצון שלילי. לכן, רק בית דין יכול לאפשר לקטן

אחד הנושאים החשובים והרגישים אחרי סיום הגיור הוא כיצד לקרוא לאדם שהתגייר  בעלייה לתורה ומה השם שיופיע בכתובתו. שאלה זו

פרק כב בפרק הקודם הצגנו את עמדת רב הונא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". התלמוד מתמודד עם

פרק כ"א גיור גר קטן שאין לו רצון אוטונומי הוא מקרה מבחן לשאלת מעמד הרצון בגיור. ההלכה דוחה את האפשרות

נפסק להלכה שאין הבדל בין יהודי לגר בתחום התפילה וכן "גר גמור מזמנים עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על

רצון הגר להצטרף לעם ישראל הוא היסוד המכריע, ממנו נובעת התחייבותו במצוות, זאת בדומה לכל יהודי פרק כ' בפרק יט

רצון הגר להצטרף לעם ישראל הוא עיקר הגיור, ולא ההתחייבות לשמירת תורה ומצוות פרק י"ט מצינו בתוספתא: "גר שקיבל עליו

אם הגר התגייר לבד קוראים לו "בן אברהם אבינו", אבל במקרה שאביו התגייר ניתן לקרוא לו כבן אביו היהודי שגם