האם ניתן לכונן הלכה ישראלית?
בשבוע שעבר המשכנו לעמוד על הבעייתיות הגלומה במודל ההלכתי המוכר לנו כיום – שבו ההלכה מתקיימת כמעין מרחב נפרד מן
בשבוע שעבר המשכנו לעמוד על הבעייתיות הגלומה במודל ההלכתי המוכר לנו כיום – שבו ההלכה מתקיימת כמעין מרחב נפרד מן
לאחר הסדרה הארוכה בענייני תפילה, אנו באים לסדרה חדשה ועקרונית – הבאה לעשות סדר בנושא החשוב באמת, העומד בכותרת הטור
אגב דיוננו בתקנת התפילה, הזכרנו את העובדה שהתקנה התייחסה, מעיקרה, לנשים ולגברים כאחד (משנה ברכות פרק ג ו-ד). בפועל, כפי
אינני יודע כמה קוראים קבועים יש למדור הזה, אבל אני מרשה לעצמי לכתוב כאן בהנחה שקראתם את סדרת המאמרים שעסקה
בפרקים הקודמים דיברנו על קריאת שמע כחובה קצרה, פשוטה ויומיומית של שמירת זיקה לתורה ולאמונה. דיברנו גם על כך שהתפילה
בשבוע שעבר דיברנו על קריאת שמע, והבהרנו שזו מחויבות של שינון יומיומי, שאמורה להיעשות אגב הפעילות היומיומית הבסיסית של השכמה
בשבועות הקרובים ננסה לפרוש, מאמר אחר מאמר, את היסודות של הלכות תפילה במסורת ההלכתית והאגדית שלנו – וגם נחתור, במאמרים
פרשתנו אמנם קובעת כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אבל בשעה שאנו מחפשים בסיס פשוט לתזונה שלנו, הלחם הוא