הפרייה מלאכותית

הפרשה פותחת בתורת היולדת "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים…" (ויקרא י"ב פס' ב'). בתלמוד ובמדרש נידונה הזרעה שלא כדרך הארץ. מדובר בהם באפשרות של התעברות אישה שרחצה באמבטיה שרחץ בה לפניה איש "שאלו את בן זומא: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול? …וחיישינן שמא באמבטי עיברה" (חגיגה דף י"ד ע"ב, ט"ו ע"א) (עיינו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך הזרעה מלאכותית, כרך ב', עמ' 551 ואילך). אלו הם המקורות הראשונים בהיסטוריה האנושית המדברים על הפריה מעין זו. אמנם, יש מי שכתב שמעשה ניסים הוא (רבינו חננאל, שם). הפוסקים נחלקו אם בפועל יתכן הריון על ידי הזרעה באמבטיה (אוצר הפוסקים, סי' א' סקמ"ב). רופאים בעת העתיקה ובימי הביניים האמינו שקיימת אפשרות להריון שלא כדרך כל הארץ, כגון באמבטי (ראו מאמרו של הרב יעקב נבון, טבילת נשים במקווה שטבלו בו גברים, תחומין, כרך יא). מקור נוסף, האגדה, המוסרת כי בן סירא היה בנה של בת ירמיהו, שהתעברה באמבטי מירמיהו אביה (טוביה, ח"ג עמ' 118ב'). מעשה זה מובא בליקוטי מהרי"ל והביאו בחלקת מחוקק על דברי מחבר השולחן ערוך שכתב: שדן אם קיים פריה ורביה כשיש לו בן ממזר: "יש להסתפק אישה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פריה ורביה ואם מקרי בנו לכל דבר…" (חלקת מחוקק אעה"ז סי' א' ס"ק ח'). יש מהפוסקים שפקפקו באגדה זו, ולא סמכו עליה להוציא מסקנות הלכתיות (הרב שלמה זלמן אויערבך, נועם, א' תשי"ח, עמ' קמ"ה-קס"ו, שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נ"א, שער ד' פ"א). מקור הלכתי נוסף הוא פסק ההלכה של אחד הראשונים, שאין לאישה לשכב על סדינים ששכב עליהם איש אחר, שמא תתעבר, ועלול אח לשאת את אחותו, אך אין הנשים נזהרות לשכב על סדינים ששכב בעליהן גם בעת נידתן, כי הוולד שעלול להיוולד כתוצאה מכך הוא כשר לחלוטין (מובאים הדברים בשם רבינו פרץ בהג' הב"ח יו"ד סי' קצ"ה, ובט"ז שם סק"ז).
האפשרות להפריה חוץ גופית התפרסמה לראשונה בעילום שם, בשנת 1937. בשנת 1974 דיווח מדען אנגלי, על הולדת שלושה ילדי מבחנה, אך לא הצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם, נולדה ב-1978 באנגליה. קרוב לאחוז אחד מכלל הלידות כיום בעולם המערבי הן כתוצאה מהפריה חוץ גופית
רוב פוסקי דורנו מתירים הפריה חוץ-גופית בין בעל לאשתו, בתנאי שיש הקפדה שלא לערב חומר ביולוגי ממקור שאינו הבעל או האישה, ובתנאי שאין לזוג אפשרות אחרת להיבנות, ובתנאי שהתהליך כולו נעשה בהגבלות ובפיקוח (הרב אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם חלק אהע"ז סי' א' ס"ק א', שו"ת יביע אומר ח"ח אעה"ז סי' כ"א, תורת הרפואה עמ' 163 ואילך). נימוקיהם: תינוק המבחנה מתייחס להוריו לכל דבר, והעובדה שההפריה נעשית מחוץ לגוף האישה, אין בה משום שינוי עקרוני. עוד יש מי שכתב, שאם בני הזוג נושאים מחלה תורשתית קשה, מותר להם לבדוק אם הביציות נגועות במחלה לפני השרשתם ברחם האישה (הרב יצחק זילברשטיין, אסיא נ"א-נ"ב, עמ' 54 ואילך). יש מי שאסרו את ההפריה החוץ-גופית מעיקר הדין, ואפילו בין בעל לאשתו (שו"ת ציץ אליעזר, חט"ו סי' מ"ה, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרפ"ט, וח"ד סי' רפ"ה). נימוקי האוסרים, הפריה חוץ-גופית גרועה מהזרעה מלאכותית, מבחינת מעשה האיסור של הבעל. בהזרעה מלאכותית יש דעות שמקיימים מצוות פריה ורביה, אך בהפריה חוץ-גופית, לדעתם, אין מקיימים מצוות פריה ורביה, ואפילו מצות 'לשבת יצרה' אין מקיימים בצורה זו, כשיש כוח שלישי, נוסף, המבחנה, שמעורב ביצירה, והוא מקום שאין בו יחס כלל, כי הכול נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאישה. עוד יש מהאוסרים שמעלים את הבעיות המוסריות הכרוכות בהפריה חוץ-גופית, החשש מפני ערבוב חומר ביולוגי מגבר זר, והרס הקדושה והייחוס של עם ישראל.
(תזריע תשעט)