העלאת רמת החיים האנושית הובילה למשבר האקלים
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". אני כותב את השורות הללו על רקע דיווחים בתקשורת על גלי חום קיצוניים ושריפות ענק המשתוללות באירופה, מה שמזכיר למדי את הגיהינום, או את נבואתו של מלאכי: "כי הנה היום בא בוער כתנור". מדענים טוענים שמדובר בהשפעותיו של משבר האקלים, אותו הבאנו על עצמנו בשל זיהום האוויר והשימוש בדלקים מאובנים, ומזהירים שאם לא נעשה שינוי המצב רק יחמיר. אולם, גם אם הם צודקים, לא ברור אילו שינויים משמעותיים אפשר לעשות בשלב זה, מלבד צמצום של התעשייה והתחבורה באופן שיחזיר את האנושות דורות רבים אחורה.
את הפתרונות נשאיר למומחים ולמנהיגים, אבל מה שאפשר ללמוד מכך זו המחשה מעניינת למציאות של "מלכוד מוסרי", שבה כל צעד הוא מוסרי וצודק מצד עצמו – ולמרות זאת התוצאה הסופית היא אסון. הרי משבר האקלים לא נוצר כתוצאה מחמדנותם של רשעים רודפי בצע, אלא מסדרה ארוכה של פיתוחים טכנולוגיים שמטרתם להיטיב עם האנושות. המכוניות, המטוסים, התעשייה, המפעלים – כל אלה נועדו לשפר את חיי האדם, ואכן עשו זאת. רמת החיים היום הגיעה לגבהים שלא דומיינו בעבר. אלא שעכשיו מתברר שיש לכך מחיר עולמי כבד, ושכרנו עלול לצאת בהפסדנו. אולם, באיזה שלב אמורים היו לעצור את תהליך הקדמה? לוותר על המצאת המכונית? לצמצם את התעשייה? להפיק רק "אנרגיה טבעית"? האם ניסיונות כאלה לא היו גורמים כבר בטווח הקצר לנזקים ואבדות גדולים, כפי שאנו רואים היום במדינות אירופה שניסו לעבור לאנרגיה טבעית ונקלעו למשבר?
כתבתי פעם שבעולם הזה יש "חוק שימור הרוע". לא משנה כמה מנסים לתקן, כמות הרוע בעולם תישאר זהה, רק תתבטא בצורות שונות. זו הסיבה למצבים של מלכוד מוסרי מעין זה, בהם יכולים לקבל את כל ההחלטות הנכונות, ועדיין להגיע לתוצאות הרסניות. העלאת רמת החיים האנושית הובילה למשבר האקלים. הליברליזם והחופש הובילו לטירוף הפרוגרסיבי. כל עוד לא הגענו לגאולה השלמה, המציאות היא שלא יחדל אביון מקרב הארץ. זה לא אמור לייאש אותנו, אלא להפך: עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו לשפר את העולם, ולהתפלל שה' יוביל אותו בכיוון הנכון, משום שעל התוצאות הסופיות אין לנו שליטה. לא הכל מוטל על כתפינו. נעשה מה שביכולתנו, וה' יגמור בעדנו.
(מסעי תשפ"ב)