וַתְּחַיֶּיןָ

השתתפתי השבוע בכינוס רפואי שנושאו היה טיפולים חדשניים בחולי כליות, כאשר המשתתפים בכינוס היו אנשי ונשות מקצוע מתחום הנפרולוגיה. בין היתר עלה הנושא של תרומת כליות באמצעות סיפור אישי של תורם כליה אלטרואיסטי, ודיון שהתפתח בעקבות דבריו.
חלק מהמשתתפים העלו את השאלה העקרונית האם זה נכון וראוי לאדם בריא לתרום כליה באופן אלטרואיסטי לאדם זר, כאשר אולי יש בכך סיכון רפואי עתידי לתורם.
התפתח דיון חשוב ומעניין, ואני מצאתי את עצמי שואל את המשתתפים את השאלה הבאה- מה בעצם הופך אנשים רגילים לדמויות מופת? מה הופך אנשים להיות סמל
לדורות?
מה שהופך אנשים רגילים להיות דמויות מופת זו קבלת ההחלטה שלהם להיות מוכנים לסכן את חייהם למען ערך ומטרה נעלה יותר מחייהם הפרטיים. אלו אנשים שחיים 'טפח מעל הקרקע', לפעמים פועלים נגד הזרם, נגד המקובל והלחץ החברתי והמשפחתי, נגד הסטטיסטיקות, נגד הטבע האנושי הפשוט, וכך מגלים בעצמם, ומתוך כך מגלים לאנושות, כוחות נשגבים ואצילים של אנושיות, חסד, אהבת אדם ומסירות נפש.
אנשים כאלו, השתולים לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מרוממים את המציאות לגבהים אנושיים אחרים, ומציבים רף גבוה של חסד, גבורה ושאר רוח. אלו אנשים שלא רק שורדים את ההיסטוריה, או חיים בצידה- אלו אנשים העושים את ההיסטוריה, ומציבים דגם הרואי של המין האנושי.
הם ניצבים בפני סכנת חיים, בפני מציאות בלתי אפשרית, מול אנשים חזקים ומאיימים- ולמרות כל זה, הם פועלים מכוח איזה קול פנימי, צו מוסרי, אמונה ברורה ומוצקה בצדקת דרכם, והבנה עמוקה שיש בחיים ערכים נשגבים שהם מעל החיים הפרטיים, וששווה למענם אפילו להקריב את החיים הפרטיים.
כך המיילדות מול פרעה המלך הגדול. הוא מצווה דבר אחד, ומאיים על מי שיפר את דברו, והן, קטנות כל כך למולו- יראות יותר מהקב"ה מאשר ממנו, ומחיות את הילדים.
כך מרים ניצבת על שפת היאור כדי להציל את אחיה למרות גזירת המלך.
כך משה לא יסבול עוולה ורוע, יסכן את חייו ויכה את המצרי – למרות שבכך הוא עלול לאבד את כל עולמו ועתידו.
וכך הלאה לאורך כל ההיסטורי היהודית והאנושית- יעלו על במת ההיסטוריה ויתגלו במלוא הדרם ותפארתם אותם אלו שעשו מעשה שהיה גדול יותר מחייהם הפרטיים, מעשה שיש בו אמירה עוצמתית לאנושות- ראו את הכוחות שיש לכל אדם, ולאן הוא יכול לתעל אותם, אם יבחר בכך.
כך חסידי אומות העולם שסיכנו נפשם כדי להציל בני עם אחר. כך אחרון מורדי גטו ורשה שמחה רותם ז"ל [ קאזיק], שהלך השבוע לעולמו, כך רבי עקיבא בתקופתו ורועי קליין בדורנו, כך מאות תורמי הכליה, והרשימה המפוארת הזו עוד ארוכה, וחקוקה באותיות של זהב בכותל המזרח של המין האנושי.
בתוך כל הרוע המצרי, העבדות, הדיקטטורה ורמיסת צלם האדם- מאירים באור זוהר לדורם ולדורות עולם דמויות הוד שמגלות כיצד מעט מן האור לא רק דוחה הרבה מן החושך, אלא מציע לעולם אלטרנטיבה של אור אנושי חדש.
ספר שמות, הוא ספר הגלות, שהיא מעצם הגדרתה מציאות חיים קשה, לחוצה ומשפילה. דווקא מתוך המציאות הכל כך עגומה הזו מתגלים מאורות אנושיים גדולים, אנשי מופת, שהיוו מקור של אמונה ותעצומות נפש לרבים רבים אחריהם, כאלו שבשעות קשות של צורך לנווט דרכם בחשיכה- יגלו בדמויות המופת הללו מגדלור נצחי המכוון דרך , ומאיר לעולם כולו וליושביו במידת הרחמים.
(שמות תשעט)