כל הפוסטים של נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)

פרשת חוקת מתארת את שנת הארבעים והאחרונה להליכת בני ישראל במדבר. נדמה, שהלקחים לא הופקו העם ממשיך בתלונותיו על מזון

הפטרת השבוע מסתיימת בשני פסוקים משמעותיים : 'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ

בסוף הפרשה מופיעה שירה קצרה המזכירה בפתיחתה את שירת הים: 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:

אין הרבה חדש תחת השמש. מתוך הקריאה בפרשתנו לומדים אנו, בדומה לסיפורים מקראיים אחרים, על קנאה ומריבה על הבכורה ולמי

העונש שהוטל על עם ישראל בעטיו של חטא המרגלים הוא אחת מהמכות הקשות שספג עם ישראל בלכתו במדבר. דווקא בשעה

דו שיח נוסף המתקיים בין משה ליתרו מתואר בפרשתנו. הפעם מדובר ברגע הפרידה. משה מבקש מיתרו, שיצטרף למסע לארץ ישראל

פרשת הנזירות המופיעה בפרשה חוזרת ונשנית בהפטרה בסיפור המופלא של התגלות המלאך למנוח ואשתו. בסיפור מובלטת הפסיביות של מנוח ואשתו.

ספר במדבר פותח במפקד של עם ישראל במדבר. אין זה המיפקד הראשון. המדרש מונה עשר פעמים, שנמנו ישראל ובתוכם חמשה

לאחר תוכחתו הקשה של משה, ניתנה הרשות לבני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי בכפוף לתנאי הדורש מהם להיות

לאחר שהתבשר משה שהוא לא ייכנס לארץ, הוא פונה אל הקב"ה בלשון יחידנית בתורה: 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד