להמשיך את חווית מתן תורה

משה מבקש מחותנו יתרו להצטרף אליו למסע לארץ ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לחזור למקומו. כבר בתחילת המסע נתגלו סדקים, ששיאם באירוע חמור, שבמהלכו אומר משה: 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי'. הכיצד קורה, שתוך כמה ימים מוצא העם את עצמו במציאות כה שפלה? וכך נאמר:
"וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה… וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים".
מהיכן נסעו? אומר הרשב"ם: 'כי עדיין לא זזו מכנגד הר חורב שהוא במדבר סיני. … ומכל [מקום] אצל הר סיני היו עד עתה'.
העם נמצא עדין באותו מקום שקבלו את התורה. הקולות והמראות של הר סיני מלווים אותם בעת חנייתם. ומכאן מתעצמת השאלה וכי זה הזמן להתלונן ולהתריס כלפי מעלה?! זאת ועוד, עברה תקופה קצרה לאחר מתן תורה. תקופה הפכפכה, שבמהלכה חטאו בחטא העגל, נשברו הלוחות ונבנה המשכן. היינו מצפים, שהעם יהיה מרוסן ומאופק וההכרזה של העם בים סוף 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' תקבל תוקף מחודש.
חז"ל דייקו ממילה אחת – ויסעו מהר ה'… ומסבירה הגמרא במסכת שבת קטו ע"ב: ' פורענות ראשונה – 'ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'. כלומר, שהפורענות החלה מיד שנסעו מהר ה'. הרמב"ן בפרשתנו מסביר בהרחבה:
"אבל עניין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה וייתן לנו מצות, וזהו וייסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה', וזהו פורענות ראשונה".
כלומר, לא הייתה זו נסיעה סתם אלא בריחה מההר ומתכניו 'כתינוק הבורח מבית הספר'. מוקד הבעיה הוא ברצון העז של העם להתנתק מצור מחצבתם – ויסעו מהר ה'.
הרצון להתנתק קורה אפילו כאשר העם יושב זמן רב במקום אחד. בזמן שישבו סביב הר סיני לא השקיעו זמן ומחשבה להכנתם לקראת הכניסה לארץ. לאחר מעמד הר סיני והקמת המשכן היינו מצפים שהעם יבין, שיש לבצע הכנות לקראת הנסיעה. נקודה זו מובלטת בתחילת התוכחה שבספר דברים:
"ה' אלקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".
ומסביר הכלי יקר:
"'רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם'- זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו להם אל האָרֶץ, מקום מיוחד לקיום המצוות".
חטא המרגלים וחטא המתאוננים צומחים מתוך התנתקות מוחלטת מהר סיני כבר בתחילתו של המסע. הישיבה הממושכת בחממה ללא כל הכנה לקראת החיים הביאה למציאות בלתי נסבלת ולתחילתו של חורבן. תינוק הבורח מבית הספר, משליך בו בזמן את הערכים שאותם ספג ואת לימודיו שלמד בבית המדרש וכך עלול להתפתח מדרון חלקלק שאת סופו לא ניתן להעריך ולשער. בחג השבועות ישבנו ולמדנו תורה. יש לשאת את החוויה לתוך עונת הקיץ בריבוי שיעורים ותוספת לימוד ולא כתינוק הבורח מבית המדרש.
(בהעלותך תשעא)