שני מודלים למסירות נפש

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים: (במדבר ז ,א – ב)
שני הפסוקים הללו מתארים את מעורבותם של מנהיגי ישראל בהקמת המשכן וחנוכתו. אולם קיים הבדל משמעותי בין מעורבותו של משה למעורבותם של הנשיאים. הכתוב קובע, שמשה הקים את המשכן למרות שהיו לו שותפים בכירים בהקמת המשכן. וקשה, הרי בצלאל ואהליאב היו עושי המלאכה, והכתוב היה צריך לייחס את הבניה של המשכן גם להם? ומסביר רש"י: "ותלאו הכתוב במשה לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה ולא טעה בתבנית אחת… לפיכך נקרא על שמו." רבים עבדו על בניית המשכן אולם משה ניצח על המלאכה והכל נזקף לזכותו. אמנם אהליאב ובצלאל השקיעו כוחות גופניים ופיזים ותרמו מכשרונם הגדול, אבל משה היה מוטרד והשקיע מדי יום בהתמדה זמן לבדוק ולבחון את עבודת האומנים ובעלי המלאכה.
תהליך התמסרותם של הנשיאים היה שונה ומורכב יותר ממסירותו של משה. הנשיאים צמחו מתוך העם הם היו השוטרים, שתפקידם היה להכות את עם ישראל במצרים. פרעה העדיף להקים שוטרים מתוך העם אשר תפקידם היה להכות ולנגוש את אחיהם, כדי ליצור שנאה פנימית בתוך העם. אולם השוטרים באומץ לב חסו על בני ישראל והגנו עליהם בגופם. השוטרים שמסרו את נפשם על עם ישראל התמנו מאוחר יותר להיות נשיאים. בזמן הקמת המשכן כאשר משה קרא לעם להביא תרומה התמהמהו הנשיאים. הם העדיפו שהעם יביא את נדבתו תחילה ואם יהיה חסר הם ישלימו. אולם העם היה חדור מוטיבציה והביא את מרבית הנדבות ולא נותר לנשיאים מה להביא. הנשיאים המתינו להקמתו של המשכן כדי להביא קרבן בשעת חנוכתו וכלשונו של המדרש: "כיון שנגמר המשכן הקדימו והביאו קרבן בזריזות." הנשיאים למדו את הלקח ובשעת הקמתו של המשכן התמסרו לחנוכתו. הנשיאים לימדו אותנו שניתן לעורר מסירות נפש מחדש לאחר תקופה רדומה.
התורה תובעת מאתנו התמסרות טוטאלית, הדומה להתמסרותו של משה בעת בניית המשכן. המדרש מציין אף את התמסרותו של משה על התורה: "נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנא' זכרו תורת משה עבדי " (מכילתא רבי שמעון טו) וכך כל אדם צריך לשאוף למסירות נפש בתורה עד אשר תיקרא התורה על שמו. יש מעטים היכולים להתמיד ללא הרף ללא הפסקות.
אולם דרכם של אנשים שבזמנים של מצוקה הם מרפים את ידם מהתורה. ואולי כדרך 'הנשיאים' אף הם משאירים לאחרים את מלאכת הלימוד. הנשיאים לימדו אותנו, שניתן לבנות מסירות נפש מחדש. הנשיאים שמסרו את נפשם במצרים התעצלו בשעת בנית המשכן, אבל לאחר הקמתו הם הקריבו ממרצם ומזמנם והשיבו את המסירות נפש למקומה הראוי. וכך בלימוד תורה צריך לעורר ולחדש את הקשר לתורה גם לאחר תקופה רדומה, לעולם לא מאוחר. השבוע קבלנו את התורה מחדש וחג השבועות בכוחו לפתוח בפנינו הזדמנויות להתעוררות מחדש. מי שטועם ממתיקותה של התורה באותו הלילה יכול לקבל כוחות חדשים ומרעננים להמשך השנה.
(נשא תשעג)