וַיִּגְדַּל. וַיֵּצֵא. וַיַּרְא
המרחק בשנים בין פסוק י' – "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן
המרחק בשנים בין פסוק י' – "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן
שיעור גדול בחינוך לדורו ולדורות עולם, נותן יעקב אבינו לבניו ולכולנו. לא בדיבורו הנוקב, אלא דווקא בשתיקתו הרועמת. לא היה
לאחר עשרים ושתיים שנים קשות מתרחש המפגש הדרמטי בין יוסף לאחיו. האירוע המכונן והטראומטי שהחל בשכם, כאשר האחים השונאים מתנכלים
בממשלתו של הקב"ה אין שרים מיותרים, ואין משרדים ללא תכלית. לכל שר יש תיק, ולכל תיק יש ייעוד. אחד השרים
תוך כדי ימי הקנאה של האחים את יוסף, "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו", ולאחר שהם יצאו מביתם בעמק חברון והלכו לשכם –
בליל ה-13-14 במאי 1948 התקיימה ישיבה של מנהיגי היישוב היהודי כדי לדון בנוסח מגילת העצמאות. אחד הסעיפים המשמעותיים באותה ישיבה
יש רגע מסויים מכונן ומשמעותי בחיי האדם שבו הוא אומר לעצמו- עד כאן. אי אפשר להמשיך כך יותר. חייב לבוא
כאשר דוד המלך רוצה לתאר את התהליך העתידי של שיבת ציון, "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", הוא משתמש
חיבור מופלא של 4,000 שנה מתרחש בין פרשת חיי שרה, המספרת את סיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו,
בפשטות, מצוות הכנסת אורחים מתקיימת על ידי הכנסת אנשים זרים ואורחים הביתה. כך מתעצמים ומתרבים קשרים חברתיים החיוניים לקיומה של