שר ההיסטוריה

בממשלתו של הקב"ה אין שרים מיותרים, ואין משרדים ללא תכלית. לכל שר יש תיק, ולכל תיק יש ייעוד.

אחד השרים החשובים ביותר בממשלה הזו הוא שר ההיסטוריה. יש האומרים שהקב"ה בכבודו ובעצמו, למרות עיסוקיו הרבים לנהל את העולם כולו, מתעקש להחזיק את התיק והתפקיד הזה במיוחד.

תפקידו המרכזי של השר והמשרד החשוב הזה, הוא לא רק לנהל את ההיסטוריה, אלא גם לתעד אותה באופנים שונים, כך שהיא תהיה זמינה, רלוונטית ואקטואלית לדורות עולם. שר ההיסטוריה גם דואג שבמימד הזמן ולאורך ימים, אירועים היסטוריים ייזכרו ויכנסו לפרופורציות האמיתיות שלהם. לא כל אירוע הוא כותרת, לא כל כתבה או פרשיה שעשו רעש וגלים גדולים לשעתם, ראויים בכלל להיכנס לספר ההיסטוריה, וגם לא כל היסטריה של כאלו ואחרים רבים או מעטים, ראויה להיכלל בסופו של יום בספר ההיסטוריה. לפעמים צוות משרד ההיסטוריה מגלה שאירוע שהיה נראה קטן וזניח לשעתו, דווקא הוא יתגלה ככוכב היסטרי והיסטורי.

לשר ההיסטוריה יש את הדרך שלו בה הוא מנהל את העולם וענייניו.

הוא אינו מתרגש משאלות קשות של עיתונאים או מסקרי דעת קהל. הוא אינו נלחץ מהחדשות של אתמול ולא מתרגש מהכותרות  של מחר. בדרכו שלו מנהל שר ההיסטוריה את התיק עליו הוא מופקד. הוא יודע להבחין בין אלו שיוצרים היסטריה לבין אלו שעושים את ההיסטוריה, ויודע להעמיד כל דבר ואדם על מקומו הראוי לו על במת ההיסטוריה. בדרכו השיטתית, הנצחית וארוכת הטווח הוא מצליח לרומם שפלים, להשפיל מתנשאים, ולהחזיר את המציאות לפרופורציות.

לפעמים זה לוקח לו אלפיים שנה, לפעמים יותר, אבל מימד הזמן לא מוציא אותו מכליו. אלף שנה יותר, אלף שנה פחות- זה לא מה שמשנה לו. הוא דבק בתוכנית העבודה שלו, ולא נותן לשום רוח מצויה ושאינה מצויה להוציא אותו מהריכוז ולהסיט אותו מן היעד אליו הוא חותר.

הוא לא מתרגש מזה ש'כולם אומרים כך' וש'כולם חושבים אחרת'. הוא לא מתקפל כעלה נידף מול אימפריות ודיקטטורים למיניהם שמנסים להחליף אותו בתפקידו ולנהל במקומו את ההיסטוריה. הוא כבר ראה מעצמות נופלות ושליטים ירויים בכיכרות. הוא כבר ראה עבדים מורצים מבית הסוהר והופכים תוך דקות למלכים, ומלכים המושלכים בביזיון למרתפי כלא חשוכים. אותו לא צריך ללמד היסטוריה. הוא עשה אותה.

הוא ראה כיצד פח שמן אחד עושה את כל ההבדל. הוא ראה כיצד משפחה חשמונאית אחת לוקחת אחריות כנגד כל הנהנתנים והאדישים בירושלים המתייוונת. את כל זה הוא ראה כמו כולם- אבל הוא גם ראה כיצד במשך אלפי שנים יהודים ידליקו נרות לכבודם של אותם מעטים וכיצד מצקצקי הלשון יישכחו אל תהום נשייה.

לשר ההיסטוריה, שאגב- איננו מתחלף בתום הקדנציה אלא נהנה ממינוי של קבע, יש מה שאין לשרים אחרים, לאנשים בכלל וליהודים בפרט- סבלנות. כשכולם מסביבו עם פתיל קצר, ממתינים חסרי סבלנות לקטוף את פירות מעשיהם כאן ועכשיו, לשר  ההיסטוריה יש פתיל ארוך וסבלני שדולק למשך אלפי שנים, ומאיר תוכניות משלו, ארוכות טווח, עם אופק יהודי רחוק וארוך.

אפשר רק לתאר לעצמנו את חיוכו הרחב של שר ההיסטוריה כששמע את תרועות הניצחון של היוונים בירושלים, הבטוחים כמו אימפריות אחרות לפניהן ואחריהן שהן מנהלות את העולם. הוא כבר ידע אז נרם של מי יכבה, ונרם של  מי ידלוק לעד על פתח ביתם מדי שנה בשנה.

בשנתיים האחרונות, חשף בפנינו שר ההיסטוריה מהי גבורה ומיהם גיבורים, מהי מסירות נפש ומהי ערבות הדדית, מה כוחה של אמונה ומה עוצמתה של רעותו ואחווה, והראה לעיני כל מי אמר הנני ונכנס תחת האלונקה, ומי לא.

אנחנו לא מנהלים את ההיסטוריה, וטוב שכך. לשם כך יש את השר הממונה שעד עתה, עם כל הקשיים, עשה מלאכתו נאמנה.

לאור החנוכה במיוחד השנה, מותר לנו לחלום ולקוות לטוב. לקוות לעם מואר ולחברה מאירת פנים, ומותר לנו לחלום על מציאות של שינוי, שיתרחש ב"ה מכוחו של כל פרט ופרט שהוא חלק מעם גדול, כמו הנר הדקיק שהוא חלק מחנוכיה גדולה ומאירה.

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.