כל הפוסטים של אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

זכיתי להיות בתחילת השבוע שותף לאירוע, שכל מי שנכח בו חש שהוא נוטל חלק בעוד פרק בהיסטוריה של העם והלאום

ידי עשו – מערכה ראשונה "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר" [פרשת תולדות]

קשה למצוא נקודות אור או נחמה בתוך ימי החשיכה הללו בהם אנו קוברים את מתינו בזה אחר זה. רק בחודש

כשהייתי ילד, נהגתי לדמיין את סדום ועמורה כעיירות במערב הפרוע. בעיני רוחי ראיתי איך ברחובות הראשיים של סדום ועמורה רוכב

דמותו של יעקב מרתקת, מעוררת השראה ומחייבת לימוד. מה לא עבר עליו בחיים? עוד בהיותו ברחם אמו כבר התרוצץ עם

בתוך כל הדרמה ההיסטורית האדירה של אירועי משפחת יעקב ובניו- המכירה, הירידה למצרים, וכל דרמות המשנה הנלוות כביכול בשולי המאורעות,

אחד הרגעים הטראגיים ביותר בקורות ימי ישראל הוא הרגע האכזרי, הציני והבלתי נתפס הזה, בו ילדים עומדים מול אביהם, מבשרים

בעיצומו של המפגש הטעון והדרמטי בין שני האחים התאומים, במענה לדבריו של עשו- 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי

אבי רט לא בכדי זיהו חז"ל את לבן כמסוכן שבאויבי ישראל: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ,

בהגיע אברם לגיל 99 משנה הקב"ה את שמו לאַבְרָהָם: " וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם". הנימוק