לכל עם הסיפור שלו. לכל עם כור ההיתוך שלו. לכל עם – הדרך בה נוצר והגורם המאחד את הפרטים להיות לאומה.
במקרים רבים הבסיס להיווצרות עם היה טריטוריה משותפת שנוצרה כתוצאה ממלחמה, הגירה או אירוע משמעותי אחר. הטריטוריה הייתה המכנה המשותף הראשוני, ועל גביה נוצרו תרבות, ומסורת, ורכיבים נוספים המגדירים ומאפיינים עם.
מה הופך את הבלגים לבלגים ואת ההולנדים להולנדים וכן הלאה? ההתחלה הייתה טריטוריה שהייתה חלק מהסכמים כאלו ואחרים בדרך כלל בסיומה של מלחמה וכך נוצרו מדינה ועם. השווייצרים בדרום הקרוב לאיטליה מדברים איטלקית, ואלו במערב שוויץ הקרובים לצרפת מדברים צרפתית, ואלו הקרובים לגבול הגרמני מדברים גרמנית, ומכיוון שכולם תחומים בטריטוריה מסוימת, הם כולם שוויצרים. כך גם ארצות הברית המורכבת מתערובת של כל כך הרבה עמים, צבעים, דתות ותרבויות וכולם אזרחי ארצות הברית רק מכוח הטריטוריה המשותפת.
ואצלנו, כמו הרבה פעמים בהיסטוריה האנושית – בדיוק הפוך.
ערב חג השבועות, חג מתן תורה, אנו זוכרים שמה שהפך אותנו לעם אחד היה סל זהות ואמונה שקיבלנו מהאבות, גורל משותף שחיבר בינינו בשנות העבדות והגלות במצרים, יציאה לחירות ועמידה משותפת של 12 השבטים למרגלות הר סיני לקבלת התורה, כאיש אחד בלב אחד שאמרו 'נעשה ונשמע', וקיבלו על עצמם מערכת חוקים וערכים משותפת שבסיסה עשרת הדיברות. זה מה שהפך את העם היהודי לעם אחד. השלב של הטריטוריה הגיע רק ארבעים שנה מאוחר יותר עם הכניסה לארץ ישראל, אבל הבסיס ליצירת העם היהודי היה מערכת החוקים והערכים המשתפים ומחברים את כולם לייעוד ולחזון אחד גדול.
זה גם מסביר את סוד הישרדותנו כעם במשך אלפי שנים בהם היינו מנותקים מהטריטוריה. מכיוון שלא הטריטוריה הגדירה אותנו כעם אלא התורה, אזי גם כאשר גורשנו מהטריטוריה, שמרנו על זהותנו כעם מכוח התורה שחיברה בינינו והערכים שקיבלנו על עצמנו כעם.
כאז כן עתה. זכינו לארץ חמדת אבות ולמדינה לתפארת, אולם בכך אין די. ערב חג השבועות, החזון, האתגר והקוד היהודי צריכים להיות שוב 'כאיש אחד בלב אחד'.
אנחנו ממש לא צריכים להצביע לאותה המפלגה, לאכול אותם מאכלים או לאהוב אותה מוזיקה. דווקא ריבוי הגוונים והצלילים הופך את החוויה היהודית להרמונית ולעשירה יותר.
זה בסדר גמור שנהיה שונים ומגוונים- אך מאוחדים במטרה ובייעוד, מתוך כבוד הדדי ואהבת אדם.
נשא תש"פ
היום הזה נהיית לעם
השארת תגובה