עוון שפיכות דמים
דברי חז"ל על פרשת עגלה ערופה כי היכולת לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" אינה מובנת מאליה, צריכים להיות
דברי חז"ל על פרשת עגלה ערופה כי היכולת לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה" אינה מובנת מאליה, צריכים להיות
חלק בלתי נפרד מסידור המחנה בישראל הוא התמודדות עם חריגים. נכון הדבר כי היסוד הוא לאומי כללי, ועל כן קראנו
השעה ששוחררה ירושלים ושבה לידינו הייתה שעת התרוממות נפש גדולה. ירושלים של זהב הפך להיות ההמנון הבלתי רשמי של מדינת
אם בחוקותיי תלכו – שתהיו עמלים בתורה (רש"י בראש הפרשה). דבריו הנודעים של רש"י הזינו אין ספור דיונים בדבר מקורם
במקביל לקריאת ספר ויקרא בו אנו עוסקים, כבכל התורה כולה, בחוקתה של האומה הישראלית, הולכת מתרקמת חוקתה של מדינת ישראל.
חסד אלוקי גדול הוענק לנו בשעה שניתנה לנו האפשרות לשוב למציאות ולפעול בתוכה. כאלמנה היינו במשך שנים רבות, בהן נדחינו
הכרעתו של רבי עקיבא כי "כל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קודשים" מעניקה אופי מיוחד לקריאת שיר השירים. לא זו
המינוח ערב פסח שחל בשבת, השכיח כל כך במקומותינו בשבועות האחרונים, אינו מדויק כל צרכו. אין מדובר בערב פסח שחל
שתי משמעויות עמוקות יש למגמה ההולכת ומתגברת בבג"ץ לעקירת דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולהדגשת היסוד האזרחי שבה. פסק
התמודדות עם אתגרים רוחניים צריכה להיעשות בשני מישורים. מישור אחד הוא המישור המעשי, וחז"ל לימדו אותנו בדרכם את חוכמת המסגרות.